פירוש הסולם
עו)
ורזא דא מצמיח חציר לבהמה וגו', דא בהמה דרביעאה על אלף טורין ומגדלין לה בכל יומא ההוא חציר :וזה סוד הכתוב מצמיח חציר לבהמה וגו' , זו היא בהמה הרובצת על אלף הרים, ובכל יום מגדלים לה אותו החציר.
בהמה היא כינוי אל המלכות בעת שמחוסרת מוחין דג"ר.
רובצת, יורה שהיא מחוסרת ג' כלים נה"י המכונים רגלים, בדומה לעוף הרובץ ורגלים שלו אינן נראות, רק הגוף לבד. כן המלכות, בעת שאין לה רק ששה כלים חב"ד חג"ת בחסרון ג' תחתוניות נה"י, מכונה שהיא בסוד
רובצת, כי נה"י שלה נעלמים. מספר
אלף, יורה על מוחין דחכמה שספירותיה הן במספר אלף, בסו"ה
ואאלפך חכמה.
טורין, הם כינוי לג' ספירות חג"ת, כמ"ש חז"ל אין הרים אלא אבות, דהיינו חג"ת, כנודע. כי החג"ת נק' אבות ונק' הרים. ונה"י נקראים בנים, ונקראים גבעות.
חציר, היא כינוי אל המלאכים הנולדים ממוחין דג"ר שלה, אשר הצדיקים ממשיכים לה בכל יום על ידי המיין נוקבין שמעלים אליה במע"ט שלהם.
ביאור הדברים. כי אחד מראשי התיקונים בעולם התיקון אחר שבירת הכלים היה, גניזת או"א הפנימיים אשר שמשו בעולם הנקודים, מפאת שבסבת הארתם הגדולה נתבטלה הפרסה שמתחת אצילות וירדו הכלים לבי"ע. ונשברו ומתו. וענין זה נתבאר בספרי תלמוד עשר ספירות
שיעור י"ג דף אלף של"ט ד"ה בינה) ומכח גניזו זו דזווג או"א הפנימיים, אין עוד הארת ג"ר דע"ב במוחין דאבי"ע, אלא רק מוחין דו"ק דע"ב, הנמשכים מאו"א החיצונים דע"ב. כלומר, המוחין דע"ב הם מוחין דחכמה, שהג"ר דמוחין הללו מכונים או"א הפנימיים או ג"ר דע"ב, והו"ק דמוחין הללו מכונים או"א החיצוניים או ו"ק דע"ב. וזכור זה.
ומסבה זו נמצאים החג"ת דכל פרצוף בבחינת חסדים מכוסים, שפירושו שאין בהם אור החכמה, כי ג' ספירות חג"ת עד החזה הן ג"ר דגופא, וספירות תנהי"מ שמחזה ולמטה הן בחינת ו"ק דגופא. ומכיון שמוחין דג"ר דע"ב מסתלקים מכל פרצוף ואינם מאירים, ע"כ נמצאים ג"ר דגופא, שהן חג"ת, חסרות מחכמה אלא שהן בחסדים מכוסים. ומכיון שמוחין דו"ק דע"ב מתלבשים ומאירים בהפרצוף, לכן בחינת ו"ק דכלים דגופא, שהם תנהי"מ שמחזה ולמטה, מאירים בהארת חכמה, דהיינו בחסדים מגולים ועל מוחין הללו דע"ב, נאמר, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. כי הרים פירושים חג"ת כנ"ל, שעליהם מדלגים המוחין דע"ב כלומר שפוסחים עליהם ואינם מתלבשים בהם, כי הם צריכים לג"ר דע"ב, והם נעלמים מכל הפרצוף כנ"ל. אלא שהמוחין דע"ב קופצים ובאים על הגבעות, שהם תנהי"מ שמחזה ולמטה המכונים גבעות כנ"ל, כי להיותם כלים דו"ק יש להם מוחין הללו, כי ו"ק דע"ב נשארים ומאירים כנ"ל. הרי שמדלג ופוסח על ההרים, וקופץ על הגבעות דוקא, שהם תנהי"ם.
אמנם אין הכונה, שכן יצאו המוחין מתחילת הזווג, ו"ק בלי ג"ר, כי במוחין דע"ב, שאפילו הו"ק שלו הוא בחינת ג"ר לא יצוייר כלל בהם שיוכל לצאת ו"ק בלי ג"ר. אלא שמתחילת הזווג נמשך לכל פרצוף קומה שלמה דע"ב, דהיינו ג"ר וו"ק, אלא המוחין דג"ר דע"ב חוזרים ויוצאים לחוץ מהפרצוף, ונשאר מלובש בהפרצוף רק המוחין דו"ק דע"ב. גם נודע שמכל זווג יוצאים תולדות, ואפילו מאותם המוחין דג"ר דע"ב הנמשכים רק בתחילת הזווג ותיכף נעלמים כנ"ל, גם הם מוציאים תולדות לשעתם. ולפי"ז נמצאים ב' מיני תולדות מהזווג זו"ן למוחין דע"ב, א) היוצאים בתחילת הזווג מהג"ר דע"ב, והם הנקראים
חציר, שהם,
מלאכים שליטין לפום שעתא, כי מוכרחים להתבטל תיכף עם העלמת המוחין דג"ר דע"ב שמשם נולדו. ב) הן המוחין דו"ק דע"ב הנשארים בכל פרצוף, והם הנק'
עשב מזריע זרע, כמ"ש להלן.
וזה אמרו
דא בהמה דרביעאה על אלף טורין, זו היא בהמה הרובצת על אלף הרים, בהמה, היינו הנוק' דז"א, שמבחי'
אלף, שפירושם מוחין דחכמה, היא רובצת על
ההרים שהם חג"ת, דהיינו שמחוסרת ג"ר, כנ"ל בסוד מדלג על ההרים. ועם כל זה
ומגדלין לה בכל יומא ההוא חציר, וחציר דא אינון מלאכין שליטין לפום שעתא, כי הצדיקים מעלים מ"ן בכל יום לזווג זו"ן למוחין דע"ב, שזה נבחן שהם
מגדלין לה בכל יומא ההוא חציר, כי בתחילת הזווג יוצאים בהכרח גם הג"ר דע"ב, כנ"ל, שתולדותיהן נקראים
חציר, שפירושו,
מלאכים השולטים לפי שעה, אבל מוכרחין להעלם תיכף, משום שהג"ר דע"ב יוצאות לחוץ מפרצוף כנ"ל.
דאתבריאו בשני, ששליטתם נמשכת מקו שמאל שנברא ביום שני, כלומר, שבשליטתם רוצים לבטל את הקו ימין, כמו הקו שמאל שנברא ביום שני (
כנ"ל דף נ"ו ד"ה ויאמר) וקיימא למיכלא דהאי בהמה, והם עומדים למאכל בשביל בהמה הזו, כלומר שמהארתם אינו נמשך כלום לתחתונים, אלא הנוקבא בעצמה נהנית מהם בעת שליטתם, ואח"כ שורפת אותם ומבטלתם,
בגין דאית אשא אוכלא אשא, שליטת השמאל מכונה אש. שהם המלאכים הנ"ל, והנוקבא בהארת השמאל שלה, מכונית ג"כ אש, ובעת שמבטלת המלאכים הנ"ל, נבחנת לאש אוכלה אש.
