זהר

עו) ואי תימא, היך לא ידע יצחק, כל עובדוי בישין דעשו, והא שכינתא הות עמיה, דאי לא שריא עמיה שכינתא, היך יכיל לברכא ליה ליעקב, בשעתא דברכיה. אלא ודאי, שכינתא הות דיירא עמיה בביתא, ודיירא עמיה תדיר, אבל לא אודעא ליה, בגין דיתברך יעקב בלא דעתיה, אלא בדעתיה דקב"ה, והכי אצטריך, דבההיא שעתא דעאל יעקב קמי אבוהי, עאלת עמיה שכינתא, וכדין חמא בדעתוי יצחק, דאתחזי לברכא, ויתבריך מדעתא דשכינתא.

פירוש הסולם

עו) ואי תימא היך וכו': ואם תאמר, איך לא היה יודע יצחק כל מעשיו הרעים של עשו, הרי השכינה היתה עמו, והיה צריך לידע זאת ברוח הקודש, כי אם לא היתה עמו השכינה, איך היה יכול לברך את יעקב בשעה שברכו. ומשיב, אלא ודאי השכינה היתה שוכנת עמו בבית, והיתה שוכנת עמו תמיד, אבל השכינה לא הודיעה אותו, כדי שיתברך יעקב שלא מדעתו, אלא מדעת הקב"ה, וכן צריך להיות. כי באותו שעה שבא יעקב לפני אביו, באה עמו השכינה, ואז ראה יצהק, בשכלו, שהוא ראוי להתברך, ושהוא יתברך מדעת השכינה.
פירוש. כי יעקב הוא בחי' חסדים מכוסים, והיה נוטה תמיד אל קו הימין. ועשו נמשך כולו מקו שמאל, וראשו היה נמשך מקו שמאל דקדושה, אלא גופו היה נמשך ממדרגות הטומאה כנודע. ולפיכך, אם היה יצחק יודע מעשיו הרעים של עשו, היה מבטלו לגמרי, והיה מברך את יעקב במקומו, ונמצא בזה, שהיה מקיים את הארת קו הימין בלבד, והיה מבטל את הארת קו השמאל. ולא כך היה רצונו של הקב"ה, אלא הרצון היה, שימשיך אל יעקב כל הארת השמאל שהיתה ראויה אל עשו, כי אז יהיה יעקב שלם מכל הצדדים.
וזה אמרו, אבל לא אודעא ליה בגין דיתברך יעקב בלא דעתיה,שעל כן השכינה לא הודיעתו מעשיו הרעים של עשו, כדי שיתברך יעקב בלי כונתו, כמ"ש, ולא הכירו, כי חשב, שהוא מברך את עשו, ומתוך כך המשיך ליעקב ברכת עשו. כמ"ש ​בא אחיך במרמה ויקח את ברכתך. וז"ש אלא בדעתיה דקב"ה, אלא כמו שרצה הקב"ה, שיהיה שלם גם מהארת הקו שמאל. וז"ש דבההיא שעתא וכו' וכדין חמא בדעתוי יצחק, דאתחזי לברכא, כי אז, מכח שנתחברה עמו השכינה הכיר יצחק, שהוא ראוי לברכת הארת השמאל, ויתבריך מדעתא דשכינתא, ויקבל הברכות מדעת השכינה. אשר הארת השכינה מקו השמאל הוא, שז"א הוא סוד קו ימין, והנוקבא ה"ס קו שמאל.