זהר

עו) ודא, בגין דכל אינון זהרין, נפקא מניה תיאובתא דזהרא תתאה, לשבחא שבחא, לאסתכלא בגו אינון זהירין, לאתכללא בגוייהו, לאסתלקא למחמי בההוא נועם עילאה. ועל דא אמר דוד מלכא, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ורזא דא לשלמה, למלכא דשלמא כלא דיליה.

פירוש הסולם

עו) ודא בגין דכל וכו': וזה הוא משום שכל אלו האורות היוצאים מבינה, יוצאת מהם התשוקה של הזהר התחתון, שהוא מלכות, שתשוקתה היא, לשבח שבח להסתכל בכל אלו האורות דהיינו לגלות הארת החכמה, שנקראת הסתכלות, ולהתכלל בתוכם, כדי לעלות ולראות בנועם העליון ההוא. דהיינו לגלות הארת החכמה המכוסה בבינה הנקראת נועם. ועל זה אמר דוד המלך, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וזה סוד לשלמה, שבכתוב, שיר השירים אשר לשלמה. דהיינו למלך שהשלום כולו שלו, שהוא בינה.
והנה נתבאר סוד ארבעה השמות, אדני, צבאות, הויה, אהיה, על פי תוכנם, בד' מלות, שיר, השירים, אשר, לשלמה. שהשם אדני, שה"ס מלכות, ה"ס שיר. והשם צבאות שהוא יסוד, ה"ס השירים. והשם הויה, שהוא ז"א, ה"ס אשר. והשם אהיה שהוא בינה, ה"ס לשלמה.