זהר

עו) ואי בעית לאפקא חרבא, ותימא אמאי נקטת אתוון אלין ההיא ברתא, אלא אי תנדע חובא דאדם הראשון, דאמרו חט"ה הוה, תנדע הא. ואילנא דא כד נצח, כלא סטרא דטוב, נקיט לכל סטרא אחרא, וכפייא ליה.

פירוש הסולם

עו) ואי בעית לאפקא וכו': ואם אתה רוצה להוציא החרב ותאמר למה אוחזת בת ההיא אותיות אלו, ח' ט', כיון שיש בהם אחיזה לחצונים. אלא, אם תדע החטא של אדם הראשון, שאמרו ​עץ הדעת חטה היה, תדע זה. ואילן הזה, מלכות, כשהוא נוצח, הכל הוא צד הטוב, לוקח כל הסטרא אחרא ומכניע אותו. ומשום זה אמר שאין אחיזה לס"א בחטה.
פירוש. כי חטה זו, שה"ס תקון המלכות בבינה, שעי"ז נעשית המלכות ראויה לקבל כל האורות, ה"ס עץ הדעת טוב ורע, (כמ"ש הזהר לעיל בהקס"ה אות קכ"ג) זכי בר נש הא טוב ואי לא זכי הא רע. ע"ש. שפירושו, כי ב' נקודות יש במלכות, מפתחא, ומנעולא, וכשהאדם זוכה, הנקודה דמפתחא, היא בגלוי בשליטת המלכות, ונקודה דמנעולא היא בגניזה, וע"כ, המלכות ראויה להמשיך אל האדם כל האורות ואז הא טוב. ואם אדם אינו זוכה, דהיינו כמו שחטא אדם הראשון שהמשיך החכמה שבה מלמעלה למטה, אז הא רע, כי מנעולא הגנוזה יוצאת ומתגלה, שאז מסתלקים כל האורות ממלכות, והאדם נופל לקליפות. וז"ש אמאי נקטת אתוון אלין ההיא ברתא שמקשה, כיון שהיא ממותקת בבינה, שאין אחיזה לחיצונים למה לה אותיות אלו ח' ט'. ומשיב, אלא אי תנדע חובא דאדם הראשון תנדע הא. דהיינו כמו שנתבאר כי אע"פ שנתקנה בנקודה האמצעית הממתוקת במדת הרחמים, מ"מ יש בה בגניזו גם נקודת המנעולא, כי ע"כ נקראת המלכות עץ הדעת טוב ורע, זכה הא טוב לא זכה הא רע. ואדם הראשון שלא זכה נגלו לו אותיות ח' ט' מכח גילוי המנעולא כנ"ל. אמנם אם זכה הא טוב, שנקודה דמנעולא נגנזה והנקודה דמפתחא שולטת, ואז, נוצחת המלכות, וכולה טוב ולא רע כלל, שאין בה אחיזה כלל לחיצונים, וז"ש, ואילנא דא כד נצח כלא סטרא דטוב, שאין שם אחיזה לרע כלל. נקיט לכל ס"א וכפייא ליה. שהוא על ידי זה שגונזת המנעולא. וע"כ מטעם שמירה, שלא ימשכו ממנה ממעלה למטה, צריכה למנעולא, שממנה באים לה האותיות ח' ט'.