זהר

עו) ת״ח, כמה עבד ההוא לישנא בישא, גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא ומיתו אינון דאמרו. ואתגזר בכיה לדרי דרין. כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא, כאילו אפיקו עליה. בגין כך קני קב"ה על דא, וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא, אלמלא בעותיה דמשה.

פירוש הסולם

עו) ת״ח כמה עבד וכו׳: בוא וראה, מה עשה לשון הרע ההוא של המרגלים, שגזר על אבותנו שלא יכנסו לארץ. ואלו שאמרו לשון הרע מתו. ונגזר בכיה לדורי דורות, שבאותו יום נחרבו ב׳ המקדשים. כביכול, כיון שהוציאו לשון הרע על ארץ הקדושה, הוא כאלו הוציאו עליו, משום זה קנא הקב״ה על זה, ועמדו ישראל להתכלות מן העולם, לולא תפלתו של משה.