זהר

עו) אלא הכי אתמר, ביומוי דשלמה מלכא, קיימא סיהרא באשלמותא, ואתחכם שלמה על כל בני עלמא, וכדין חמא כלא, וידע כלא. ומאי חמא. חמא כ״ל, דלא אעדי מן סיהרא. והוה נהיר לה שמשא. הה״ד את הכל ראיתי בימי הבלי. מאן הבלי. דא סיהרא דאתכלילת מן כלא, מן מיא ואשא ורוחא כחדא. כהבל דנפיק מן פומא, דכליל מכלא.

פירוש הסולם

עו) אלא הכי אתמר וכו׳: ומשיב, אלא כך למדנו, בימיו של שלמה המלך עמדה הלבנה במלואה, ונחכם שלמה מכל בני העולם, ואז ראה הכל וידע הכל. ומה ראה. ראה כל, שהוא יסוד הנקרא, כל, שאינו סר מן הלבנה, שהיא המלכות, והיה מאיר לה השמש. ז״ש, את הכל ראיתי בימי הבלי מהו הבלי. הוא הלבנה, שהוא המלכות, שכלולה מכל, מן מים, שהוא חסד, מאש, שהוא גבורה, ורוח, שהוא תפארת, ביחד, כמו הבל היוצא מן הפה הכלול מכל, ממים ורוח ואש.