זהר

עו) כך היא מדת הגבורה, כועסת ורוגזת, דכתיב שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. וכתיב ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה. לפי שהם מתגברים ומתקשים באפם ועברתם, לצאת לעשות דין, לכלות ולהכרית בני העולם. אזי הכהן שהוא החסד העליון, מניף אותו הצד של הלוים, שהיא מדת הגבורה, כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה, כדי שישתברו השערות מכל שוליהן, ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו, הכהן שמניף את הלוים תנופה, כדי שישקוט הצד של גבורה שלהן, כדי שלא יתעורר הדין בעולם.