זהר

עו) בחמשה לחודש: דא אות ה׳, דאיהי אלקים, כנוי לשם יקו״ק. ואיהי כרסיא, דהכי סליק הכסא כחושבן אלקי״ם. ואיהי כתר עליון, חמישאה לארבע חיוון עלאין, וחמישאה לארבע תתאין. ואיהי כרסיא למארי כלא. אדון על כלא דאיהו טמיר וגניז.

פירוש מעלות הסולם

עו) בחמשה לחודש דא וכו': בחמשה לחודש שנאמר בפסוק הוא אות ה׳ ולא הנקוד שהיא רומזת לה׳ אותיות של שם אלקים כנוי לשם הוי״ה. והיא כסא לז׳׳א. כי כן עולה חשבון הכסא כחשבון אלקים. והיא כתר עליון, לבי״ע חמישית לארבע חיות עליונות. וחמישית לארבע חיות תחתונות. והיא כסא לרבון הכל, אדון על הכל אשר הוא סתור וגנוז. היינו אור א״ס ב״ה אשר אורו מגיע עד סוף האצילות.
ביאור המאמר. הנה צריכים להבין מקור ההבחן אשר בין טעמים לנקודות. והענין כי טעמים הם בחינת או״א עלאין שהם תרין ריעין דלא מתפרשין וזווגם לא פסיק לעלמין כי הם בחינת ע״ב דס״ג המקבלים מבחינה שכנגדם מטעמים דס״ג דא״ק הקודמים לצמצום ב', וע״כ אין עיקר ותוספות נוהג בהם כי כל ענין הפסק הזווג והסתלקות המוחין הם נוהגים רק במוחין דתוספות, וכיון שאין להם חלק במוחין אלו דצמצום ב׳ ע״כ אין מעשה התחתונים פוגמים בהם כלל ואינם מתפרשים לעולם. מלבד הטעם אשר המוחין דאו״א הם בחינת ג״ר דבינה אשר חשקם בחסדים ולא בחכמה, וכל הצמצום היה רק כלפי אור החכמה. ע״כ אין שום דין ושום אחיזה לקליפות במוחין דאו״א שהם טעמים ואדרבה הקליפות נדחים ומתעוורים מפני אורותיהם וע״כ לא יארע בהם לעולם שום פגם ומיעוט.
משא״כ ישסו״ת להיותם מבחינת ס"ג דס״ג המקבלים מבחינה שכנגדם בא״ק מנקודות דס״ג דא״ק אשר בהם נשרש ענין צמצום ב׳ הרי ענין עיקר ותוספות נוהג בהם, אשר במוחין דתוספות נאחזים התחתונים להיותם נמשכים ע״י מעשיהם הטובים של הצדיקים, והם מסתלקים ע״י עבירות של הרשעים, ולפיכך זווגם נפסק בסבת הרשעים ונשארים רק בו״ק שהם בחינת עיקר. וכש״כ זו״ן שהם בחינות הממעלה למטה של ישסו״ת אשר יש בהם אחיזה אל התחתונים הגדלים ע״י מעש״ט של הצדיקים ומסתלקים ע״י עבירות הרשעים וזווגם נפסק. מטעם כי מוחין דו״ק הנשארים בהם שהם בחינת עיקר לבד אין בהם בחינת זווג. ומכאן ההבחן בין חג״ת עד החזה שהם חיות עליונות אשר מאיר בהם אור הטעמים מאו״א, לבין נה״י אשר הם למטה מחזה שהם חיות תחתונות, אשר שם מאיר אור הנקודות מישסו״ת.
והנה ב׳ כסאות הם באצילות, הכסא העליון הוא בינה הנעשית כסא לחכמה, וחכמה היא האדם היושב על הכסא שפירושו שאין החכמה מתגלית אלא על ידיה. הכסא התחתון הוא הנוקבא שהיא כסא לז״א, וז״א הוא האדם היושב על הכסא שפירושו שאין מוחין דז״א מתגלים אלא ע״י הנוקבא. וארבע רגלים אשר הכסא העליון עומד עליהן הן חג״ת ומלכות. וארבע רגלים אשר הכסא התחתון עומד עליהן הן נהי״מ.
והנה המלכות כשהיא בזווג עם ז״א במוחין דגדלות גם היא נקראת אדם בסוד הכתוב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, אבל איננה ראויה לקבל את המוחין דגדלות אלא אחר שהיא מעלה את נהי״מ שלה מבי״ע ונשלמת בעשרה כלים. ואלו הנהי״מ נקראים ד׳ חיות הנושאות את הכסא אל הזווג. ומתוך שזולתן לא היתה ראויה לזווג ע״כ נבחן שהנוקבא רוכבת על ד׳ חיות אלו והן נעשו למרכבה אליה.
אמנם יש ב׳ מרכבות דהיינו לב׳ זווגים, המכונות מרכבה עלאה ומרכבה תתאה. ויש הפרש גדול ביניהן כי במרכבה עלאה יש ד׳ חיות, אדם, אריה, שור ונשר. ובמרכבה תתאה יש רק ג׳ חיות, שור, נשר ואריה, ואדם אין בהן בפרטות רק בדרך התכללות. ויש להבין למה נתחלקו החיות לב׳ מרכבות לב׳ זווגים ולמה לא מספיק זווג אחד, וכן למה חסר פני אדם פרטי במרכבה תתאה. והענין הוא כי נודע שאין באריך אנפין דאצילות רק תשע ספירות וכן לאחריו בכל פרצופי אבי״ע כי המלכות חסרה מטעם שנגנזה בראש של פרצוף עתיק ולא נמשכה לא״א, אשר זה הוא אחד מראשי התקונים שנעשו בעולם התיקון. אמנם אין הפירוש שכל עשר הספירות שבמלכות חסרות כי הרי אין זווג רק במסך שבמלכות בלבד, אלא רק מלכות דמלכות היא חסרה וט״ס ראשונות שלה נשארו בפרצופים. ולפיכך כשנתבררה ועלתה אל הנוקבא המלכות שלה מבי״ע שהיא פני אדם, לא עלו אליה רק ט״ס ראשונות של המלכות בלבדן. והנה הט״ס הראשונות שבכל פרצוף נמצאות למעלה מחזה שלו ומחזה ולמטה נבחן למלכות של הפרצוף.
ולפי זה נמצא שאין פני אדם שהוא המלכות העולה מבי״ע רק בבחינת מחזה ולמעלה, אבל מן החזה ולמטה ששם מלכות דמלכות אין שם פני אדם. ונודע שכל בחינה עולה אל הבחינה אשר כנגדה בעליון ממנה ולפיכך עלה המחזה ולמעלה של פני אדם לבחינת מחזה ולמעלה של זו״ן ונעשה זווג שלם של פני אדם רק מחזה ולמעלה שלהם. והחיות אשר מחזה ולמעלה הן הנקראות מרכבה עלאה להיותן נושאות את הנוקבא לזווג העליון אשר מחזה ולמעלה ששם מאירים הטעמים.
אמנם ג׳ העולמות בי״ע וכן נר״ן של הצדיקים אינם יכולים לקבל שפעם מן הזווג אשר מחזה ולמעלה כי הם מתיחסים אל הספירות אשר מחזה ולמטה דזו״ן. ולכן, אחר שנעשה הזווג השלם דזו"ן בבחינת מחזה ולמעלה בסוד מרכבה עלאה, עולה אח״כ גם בחינת מחזה ולמטה של ג׳ החיות, אריה, שור, ונשר, והן נכללות בזווג העליון אשר מחזה ולמעלה, ע״ד ישסו״ת שנכללים באו"א, והחיות מקבלות השפע מפני אדם אשר שם, ויורדות ומשפיעות לבני ג׳ עולמות בי״ע. וג' חיות אלו מכונות מרכבה תתאה, להיותן בחינת מחזה ולמטה לבד.
וזה אמרו (באות ע״ב) ושכינתא כלילא מכולהו אשר השכינה שהיא המלכות כלולה מכל האורות הן מטעמים שמחזה ולמעלה, והן מנקודות שמחזה ולמטה, עלה אתמר היא מתהלכת בין החיות ומשלימתן דאינון חיון עלאין דנקודי דטעמי וכו', המשלימתן עם פני אדם, וה״ס ג׳ קוין ומלכות המקבלת אותם. וזה אמרו (באות ע״ג) כגוונא דא וכו', ומבאר ג׳ הקוין בסוד הזמן, הוי״ה מלך בסגול הוא ימין, המאיר בהוה והארתו מתפשטת ממעלה למטה עד לעולם הזה, ואין הגשמיים נוגעים לא בעבר ולא בעתיד רק ברגע ההוה לבד. וקו השמאל הוא, הוי״ה מלך בקמץ, כי הארתו סתומה ומרומז בעבר אשר אין התחתונים יכולים לנגוע בעבר, וקו האמצע הוא הוי״ה ימלוך בעתיד, שהוא קו המכריע ומובטח שיגיע לעולם הזה בגמר התקון. וזה אמרו (באות ע״ד) ולתתא סגו״ל וכו', שהן חיות תחתונות הנכללות מן העליונות, וג' הקוין מרומזים בשלש נקודות סגו״ל, ומלכות המשלימתם בפני אדם, ומרמזים על ג׳ הקוין דמוחין דישסו״ת, המאירים בהארת חכמה מלובשת בחסדים, שהם יברכך יאר ישא של ברכת הכהנים.
ומ״ש איהי רביעאה לכל תלת ושביעאה לשית הוא כי כל זמן אשר המדרגה היא בחסרון מלכות היא נבחנת לסתומה ובלתי נודעת, וכשמגיעה אל המלכות היא משיגה כל שלימותה. שזה סוד ששת ימי המעשה ושבת, אשר לכאורה צריכים להיות ששת ימי המעשה הרומזים לחג״ת נה״י יותר חשובים מיום השבת הרומז למלכות. ואינו כן, היות שבימות החול המדרגה סתומה, כי כשחסר מלכות דכלים חסר ג״ר דאורות, ובביאת יום השבת מתגלה הקדושה בכל המדרגה דהיינו גם בששת ימי המעשה.
וזה שאמר (באות ע״ה) ורזא דתלת וכו', ועל נקודה דאמצעיתא וכו', כי גילוי פני אדם שהוא הארת החכמה, מתגלית בכל החיות כי לכן נקראות חיות, ע״ש אור החכמה שהוא חיה. ואדם הרוכב על הכסא העליון שהוא בינה, הוא חכמה עליונה. ועל הכסא התחתון שהוא מלכות הוא ז״א, שהוא הוי״ה דאלפין בגימטריא אדם.
ומ"ש וכלא ברזא דנקודי דאות ה׳, הוא כי כל המוחין הללו מאירים רק באצילות ולא למטה מפרסא דאצילות, כי ע״י הארת ע״ב ס״ג, דא״ק יורדת הפרסא דחזה שבגוי מעוהי, דא״א שהיא בחינת מלכות דאמא שבתוכה ה"ת ובאה למקום הטבור דא״א, שעי״ז עולים ישסו"ת ונעשים לפרצוף אחד עם או״א להיותם סוד אח״פ שלהם, לכן החג״ת דז״א שבהם בחי׳ אח״פ דישסו״ת עולים עמהם למעלה מטבור ונעשים לבחינת חב״ד דז״א. ושם למעלה מטבור הם מקבלים המוחין דאו״א, דהיינו למעלה ממלכות דאמא, ואז הם מוחין גמורים כמו המוחין דאו״א עצמם כי התחתון כשעולה לעליון נעשה כעליון וע״כ הם ראוים להולדת נשמות, ועד״ז כשהמוחין דזו"ן מתפשטים מן הראש אל הגוף שלהם, אינם מתפשטים רק למעלה מפרסא שתחת רגליהם, כי כמו שמלכות דאמא שבטבור שומרת המוחין דראש שלא יתפשטו בתוכה כן הפרסא שמתחת האצילות שהיא מלכות המסיימת שומרת המוחין דגוף. שלא יתפשטו ממנה ולמטה. וזה אמרו וכלא ברזא דנקודי דאות ה׳ שהם מוחין דחכמה המאירים רק באצילות, משא״כ ה׳ לבדה בלי הניקוד היא כבר מאירה לבי״ע בסוד מרכבת מטטרון כמו שיתבאר להלן בסוד רכב אלקים.
ומ״ש (באות ע״ו) בחמשה לחודש דא אות ה׳ וכו', נעתיק מ״ש בז״ח בראשית אות ל״ח רתיכא דא מיכאל גבריאל רפאל אוריאל, אלין אינון ארבע, וחדא נקודה דקיימא עלייהו אינון היא. ולא איקרי ה״א דא, אלא ברזא דאלין ארבע, ונקודה בתראה דשרייא עלייהו. ורזא דה״א דא דל״ת הות. וההיא נקודה דשרייא עלייהו באמצעיתא אתעביד ה״א. ופירושו הוא, כי מרכבה זו דהיינו מרכבת מטטרו״ן דבי״ע היא ד׳ מלאכים, מיכאל ה״ס קו ימין גבריאל ה״ס קו שמאל. אוריאל קו האמצע. ורפאל הוא בחינת מלכות המקבלת הארת ג׳ הקוין. והנה ד׳ אלו של המרכבה ה״ס המשכת חכמה ומטרם שמלכות נתדבקה בקו האמצע היתה מרכבה שלה תחת שליטת החכמה, וקו השמאל לא היה מתחבר עם קו הימין וע״כ היתה דלה ועניה משום שלא יכלה להאיר בלי חסדים, ועל שם זה היא נקראת אז ד׳ מלשון דלות, וז״ש ורזא דה״א דא דלת הוי שה״ס ד׳ ה׳ דיהודה, דהיינו בעת שהיתה בסוד המרכבה שלה בלי קו האמצע היתה דלה. וההיא נקודה דשריא עלייהו באמצעיתא היינו אחר אשר המלכות נתדבקה בז״א, שה״ס קו האמצע נעשית גם היא נקודה דאמצעיתא והיא שורה ממעל המרכבה שלה אשר אז החכמה מתלבשת בחסדים המרובים דז״א ואתעביד ה'.
וזה אמרו כאן בחמשה לחודש דא אות ה׳ וכו' היינו אחר הזווג דמוחין דגדלות שנקראת נקודה דאמצעיתא, וכשהיא מאירה למרכבה שלה דבי״ע היא מתחלקת לה׳ אותיות של שם אלקים שהן כח"ב תו״מ בסו"ה רכב אלקים וגו׳ ומלכות דאצילות היא כתר אל עשר הספירות דבריאה. כנוי לשם הוי״ה, כי הנוקבא מעצמה אין לה שם הזה והוא מושאל ממדרגה אחרת היינו מבינה כי ע״י עלייתה לבינה לקחה ממנה את השם אלקים. ואיהי כרסיא וכו', והיא כסא לז״א כנ"ל. חמישאה לארבע חיון עלאין כי אחר שהחכמה דמלכות מתלבשת בחסדים נעשית ה׳ בחינה חמישית לד׳ חיות עליונות דאצילות ונקודה חמישית השורה על המרכבה דבי״ע. ואיהי כרסיא למארי כלא וכו' הוא אור א״ס ב״ה שאורו מגיע עד מלכות דאצילות.