זהר

עה) ואיהו רזא דחושבנא דא, דכל אלין דרגין ורתיכין כלהו, קיימי בארמותא, ואיהו דהב ארמותא, ודא איהו דהבא. דכל מה דמתפשטא לתתא, אסתים חיזו וטיבו ונהירו דיליה, וכד איהו בארמותא, כדין איהו דהב טב ברזא דנהירו דיליה. וכל ההוא דלתתא, סוספיתא דדהבא, ואיהו התוכא דיליה.

פירוש הסולם

עה) ואיהו רזא דחשבנא וכו': והוא סוד חשבון הזה, דהיינו הארת חכמה הנקראת חשבון, שכל אלו המדרגות והמרכבות כולן, עומדות בתנופה, דהיינו שמאירות ממטה למעלה. וזהו זהב התנופה. וזה הזהב, שהיא הארת החכמה, כל מה שנתפשט למטה, סותם המראה והטוב והאור שלו, וכשהוא בתנופה, ממטה למעלה, אז הוא זהב טוב, בסוד האור שלו. וכל זהב ההוא הנמשך למטה, הוא פסולת הזהב, והוא ההתוך שלו. דהיינו קליפה וסטרא אחרא.
פירוש. כשהחכמה נמשכת מקו שמאל ממעלה למטה, היא מבטלת את קו הימין, ונמצאת עמו במחלוקת, ונמצאת אז החכמה בלי חסדים, שהם מימין, וע"כ נסתמת הארתה. וז"ש, דכל מה דאתפשטא לתתא אסתים חיזו וטיבו ונהירו דיליה. כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים. אמנם אחר שבא קו האמצעי ומיחד ב' הקוין זה בזה, אז מקיים הארת שניהם, באופן שלא יהיו סותרים זה את זה, דהיינו שאור הימין, יאיר ממעלה למטה, ואור החכמה שבשמאל יאיר רק ממטה למעלה. (כנ"ל בראשית א' דף ס' ד"ה מחלוקת). וכשמתיחדים שני הקוים זה בזה, מתלבשת החכמה בחסדים ואז היא מאירה בשלמות. אבל רק ממטה למעלה. אבל הקליפות והס"א נאחזים רק בשמאל, כשהוא במחלוקת עם ימין, וממשיכים החכמה ממעלה למטה, אבל היא חשכה ומלאה דינים. וז"ש, וכל ההוא דלתתא סוספיתא דדהבא ואיהו התיכא דיליה. כמבואר. וכמו שהזהר מפרש עוד לפנינו.