תוכן

עה) ואם תשאל ותאמר, כי הרי החסדים המגולים של אימא, המתפשטים בתוך ז"א, בכל הקוים ימין ושמאל ואמצע כנודע, וא"כ כאשר הקוצא דשערי דז"א, הכה בשני קוים דז"א, איך אינו מכה אלא בחו"ב אשר שם, ואינו מכה בחסדים המתפשטים שם בנו"ה דז"א, ואז מכח ההכאה ההיא יוכל להיות דעת לרחל למעלה בראש מבחי' חסדים. ואי תימא כי עטרא דחסד היא לז"א ולא לנוקביה, אי אפשר, כי הרי פשוט אצלינו כי כל בנין גופא של רחל, נעשה ע"י אותם שני החסדים. אבל הענין, כי אדרבה, מפני שהוצרכו לבנות פרצוף רחל עצמו, לכן הלואי שיספיקו לזה הענין, ואין עוד כח בהם לעשות בה בחי' דעת. ועוד, כי הנה אפילו המוחין עצמם שהם חו"ב, לא היו יכולין לצאת, לולא ע"י אלו הב' חסדים המאירים בהם, והם אשר נותנים בהם כח להוציא הארתם לחוץ, ויוכלו לעשות בחי' תפילין לרחל, והלואי שיספיקו לזה. וכבר הודעתיך, שאל תשכח, כי כל זה הוא מבחי' הרשימו של המוחין בלבד. ואמנם הקוצא דשערי דז"א, אשר האיר שם בחו"ב שבשני הקוים דז"א, לא היה בו כח כ"כ להוציא אלו המוחין של חו"ב לרחל, אלא ע"י הארת הב' חסדים אשר בפנים כנזכר. וטעם הדבר הוא, לפי שקוצא דשערי צריך להוציא הארות רבות, שהם: תפילין דיעקב, והקשר שלהם, שהיא לאה דיעקב, ותפילין דרחל, ולכן הוצרך אל אלו השני חסדים הנזכר, להוציא מוחין דרחל, ולא יכלו לעשות דעת דחסדים ברחל בראשה למעלה.