זהר

עה) כען בריא, דהוה ערען יהון, דאתגליאו מן לבר לארעא ואתנשיאו, ואנפישו, ויימא יעקב עלאה לתתא, ברי דילך דאינון לבר לארעא דאתיילידו בגלותא, בכל ארעא וארעא, עד דאנא איעול למצראי, ואעביד להון דינא, על חוביהון, לאו אנא מסקית ברך, דאתבריאו בגלותא, לבר לארעא בארעא רחיקא, ואע"ג דאינון סגיאין, ואתנשיאו, דילי אינון, כד חזיתי דא גלותא דלהון, ואסיתי לכיביהון, ושמעית קליהון. ראובן: כי ראה ה' את עניי. שמעון: כי שמע ה' כי שנואה אנכי, וחשיב בלבך, כאילו יהויין קדמי אינון, ומדנתוב ממצראי, מלמעבד דינא, נסיק יתהון מארע גלותא.

פירוש הסולם

עה) כען בריא דהוה וכו': עתה,בנים שקרה להם שהגלו לחוץ לארץ ונשכחו, שהיא בחינת מנשה, ופרו ורבו, שהיא בחינת אפרים, (כנ"ל אות ל"ו ד"ה ויהי) ויאמר יעקב העליון, שהוא ז"א, לשלמטה, הבנים שלך שהם בחוץ לארץ,שנולדו בגלות בכל ארץ וארץ, מטרם שבאתי למצרים ועשיתי בהם דין על עונותיהם, אין אני חושב לבניך כל אותם הנבראים בגלות בחוץ לארץ בארץ נכריה, ואע"פ שהם רבים, שהיא בחינת אפרים, ונשכחו, שהיא בחינת מנשה כנ"ל, בנים שלי הם, וכשראיתי גלות הזה שלהם רפאתי את מכאוביהם ושמעתי תפלתם. ראובן ​כי ראה ה' את עניי. שמעון ​כי שמע ה' כי שנואה אנכי. כלומר שזהו שאמר הכתוב, אפרים ומנשה, דהיינו שפרו בגלות ונשכחו בגלות, ​כראובן ושמעון יהיו לי, דהייני שיראה את עניים, וישמע את תפלתם ויגאלם, כהוראת השמות ראובן ושמעון. וחשוב בלבך כאלו הם לפני, וכשנחזור ממצרים, הכוללת כל הגליות כנ"ל, אחר שיעשה בהם הדין, נוציא אותם מארץ גלותם.