תוכן

עה) ועתה נבאר, ונחזור לדרוש אדה"ר, והוא, שכבר נתבאר לעיל בהז"א, כאשר אין לו רק מוחין דאמא, אין לו כתר רק משליש התחתון דת"ת דאמא. והנה אדה"ר במעשיו ובמחשבתו ובכוונתו, חשב להגדיל הכתר דז"א, שיהיה בו ב' שלישי ת"ת דאמא בלתי זמנו קודם שיכנסו בו המוחין דאבא, וזה פגם גדול, והוא, כי אדרבא נצטווה ע"ז שלא יעשה דבר בלא זמנו, רק כסדר הדברים, וז"ש ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, וביאור הענין, שתבין עץ הדעת מה ענינו, דע, כי הדעת עצמו הוא אמצעי בין חו"ב, ועץ החיים הוא הז"א הלוקח המוחין דחו"ב הנקרא חיים כנודע. אך עץ הדעת, הוא ז"א הלוקח מוח דעת בו. וכבר ידעת, כי חו"ב דז"א מתפשטין בתוכו, בסוד קוין שלו. כי החכמה מתפשט בקו ימין שבו, עד הנצח. והבינה בקו שמאל, עד הוד. וב' מוחין אלו, מלובשים תוך נ"ה דאמא, והם סתומים בתוכו, ובזה אין הארתם יוצא לחוץ, ואין החיצונים יונקים מהם, כי יש להם מחיצות, א' לבוש נ"ה, וא' הוא לבוש גוף דז"א עצמו כנ"ל. עוד טעם אחר, כי החיצונים אינן מגיעין עד אמא כנודע, לכן אין החיצונים יכולין להגיע לינק מהם, להיות מלובשים בבינה, שהיא מונעתם מלהתאחז בהם. אמנם הדעת דז"א, הוא בלי לבוש, כי אין היסוד דבינה מגיע, רק עד החזה דז"א, ומשם ולמטה הם מגולין החסדים בלי לבוש, ואז יכולין החיצונים ליקח מהם, ולהתאחז מהם. לכן מעץ החיים אין פחד לאכול, אך מעץ הדעת אין לאכול, כי משם יונקים החיצונים לפעמים, כמ"ש אח"ז בע"ה. נמצא, שבכל מקום שיש קו אמצעי מן החזה ולמטה, בין בז"א, בין בנוקבא, בין בבריאה, בין ביצירה, בין בעשיה כנודע, נקרא עץ הדעת.