זהר

עה) תדשא הארץ דשא עשב וגו' השתא אפיקת חילא באנון מיין דאתכנשו לאתר חד, ונגדן בגוויה גו טמירן סתימאה, ונפקין בגויה טמירין עלאין וחיילין קדישין, די כל אנון בני מהימנותא מתקנן לון בתקונא דמהימנותא, בההוא פולחנא דמאריהון.

פירוש הסולם

עה) ​תדשא הארץ דשא עשב וגו' השתא אפיקת חילא באינון מיא דאתכנשו לאתר חד: הכתוב תדשא הארץ וגו' ה"ס יחודא תתאה, כי עתה מגלית כחה שבאלו המים שנקוו למקום אחד. פירוש כל הכח, שהוא המוחין, שהנוקבא דז"א קבלה ביחודא עלאה, בעת שהיתה נכללת שם, בסו"ה ותראה היבשה כנ"ל, היא מוציאה אותם עתה, כשירדה משם למקומה עצמה, שמחזה ולמטה דז"א, בסוד יחודא תתאה, כמ"ש לעיל בהקדמת הזהר דף קצ"ו  אות ר"ו) כדין מה דהוית יבשה אתעבידת ארץ למעבד פירין ואבין. אז, כלפי מה שהיתה יבשה, נעשתה עתה ארץ מוציאה פירות ואבים, ע"ש. כי כשהיתה נכללת ביחודא עלאה בסוד ותראה היבשה, היתה חרבה ויבשה, ולא היתה ראויה להאיר לישוב העולם משא"כ בסוד יחודא תתאה, נעשתה ארץ המוציאה פירות ואבים כראוי לישוב העולם, שז"ס תדשא הארץ דשא עשב מזריע וגו'.
ונגדין בגויה גו טמירן סתימאה. והמוחין נמשכים בתוכה בדרך כמוס וסתום. ונפקין בגויה טמירין עלאין וחיילין קדישין, די כל אינון בני מהימנותא מתקנן לון בתקונא דמהימנותא, בההיא פולחנא דמאריהון, יוצאות ונולדות בתוכה נשמות נעלמות עליונות וצבאות קדושים, אשר כל אלו הצדיקים בני אמונה מתקנים וממשיכים אותם בתקוני האמונה, דהיינו במיין נוקבין, בעבודת השי"ת. פירוש ב' מיני מוחין נמשכים ביחודא תתאה בהנוקבא, מכח התכללותה ביחודא עלאה. א) בדרך כמוס וסתום, דהיינו שאינם נגלים כלל לתחתונים. וז"ש ונגדין בגויה גו טמירו סתימאה. ב) הם מוחין מגולים, שיוצאים ונולדים ממנה נשמות ומלאכים להעולמות, וז"ש ונפקין בגויה וכו'. וביאור ב' מיני מוחין הללו מבאר לפנינו להלן.