זהר

עה) ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, הא אוקמוה, דכתיב, איש יודע ציד איש שדה. וכתיב התם, הוא היה גבור ציד איש שדה, לקפחא לון לבני נשא, ולקטלא לון, ואיהו אמר דעביד צלותא, וצייד ליה בפומיה. איש שדה, בגין דחולק עדביה, לאו איהי בישובא, אלא באתר חרוב, במדברא, בחקלא, ועל דא איש שדה.

פירוש הסולם

עה) ​ויאהב יצחק וגו' כי ציד בפיו: כבר בארוהו שכתוב כאן ​איש יודע ציד איש שדה, וכתוב שם,​הוא היה גבור ציד, מה שם פירושו שהיה צד דעתן של בריות ומטעה אותם למרוד בה', אף כאן כן. איש שדה, פירושו, כדי לגזול בני אדם ולהרוג אותם, ועשו אמר שהוא נמצא בשדה כדי להתפלל, דהיינו כמו יצחק שכתוב, ​ויצא יצחק לשוח בשדה. וציד ורימה את יצחק בפיו. כמ"ש, כי ציד בפיו. נקרא איש שדה, משום שחלק נחלתו אינו במקום ישוב, אלא במקום חרוב, במדבר, בשדה, ועל כן נקרא איש שדה.