פירוש הסולם
עה)
אחידן האי עזקא וכו': ב' הקוין שבבינה, אוחזים בטבעת זו, שהיא ז"א, מצד זה ומצד זה, זה לימין, וזה לשמאל. זה של הימין, עולה תחילה. וכשהוא קם, לוקח עמו שש מאות אלף גברים גבורים אחוזי חרבות על הירכים. ז"ש כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וזה שבשמאל עולה אחר כך, וכשהוא קם, לוקח עמו שש מאות אלף בעלי כנפים, ופנים של רחמים. והם מתחלפים, הימין בשמאל, והשמאל בימין.
פירוש. כבר נתבאר, שהטבעת שה"ס ז"א, היא הקו האמצעי המכריע על ב' הקוין, ימין ושמאל דבינה ומיחד אותם זב"ז, שעל ידי יחודם זב"ז הם יכולים להאיר בשלמות. ולפיכך נבחן, שב' הקוים אוחזים בקו האמצעי, שהוא הטבעת. כי כל הארתם מגיע להם על ידי אחיזתם בו. וז"ש,
אחידן האי עזקא מהאי סטרא ומהאי סטרא, דא לימינא ודא לשמאלא, שב' הקוין ימין ושמאל דבינה אוחזים בימין ושמאל שבטבעת, שעי"ז הם מתיחדים זב"ז, וקמים מנפילתם. כי מטרם שאחזו בקו האמצעי, היה קו הימין ו"ק חסר ג"ר. וקו השמאל היה חשך ולא אור, משום שהחכמה שבו אינה מאירה בלי חסדים. וגם היתה מחלוקת ביניהם
(כמ"ש בפלפה"ס אות כ"ט) וע"כ נבחן שהיו שניהם בנפילה. ועתה שנאחזו בקו האמצעי, נכללו זה מזה, והחסדים שבימין נכללו מהחכמה שבשמאל שעי"ז השיג ג"ר, ונבחן שקם מנפילתו. וכן קו השמאל שהחכמה שלו היתה חשכה, מחמת חסרון חסדים, נכללה עתה בחסדים שבימין, ויכולה להאיר, ונבחן שקם מנפילתו.
וז"ש,
דימינא סלקא ברישא, שקו הימין, שהוא חסדים, עולה להכלל בחכמה שבשמאל מתחילה, שעי"ז הוא קם מנפילתו ומשיג ג"ר.
וכד איהו זקפא, וכשהוא קם מנפילתו,
נטיל עמיה שית מאה אלי גוברין. כי אינו מקבל ג"ר דחכמה אלא ו"ק דחכמה, שהם שש ספירות חג"ת נה"י, ובסוד החסדים שבו שהם מבינה שכל ספירה שלה בסוד מאה, הן שש מאות. ובסוד החכמה הנכללת בכל אחת משש המאות, הן שש מאות אלף, כי החכמה נקראת אלף, בסו"ה ואאלפך חכמה. וכבר ידעת שכל כחו של הקו האמצעי ליחד הימין והשמאל זה בזה, הוא מחמת המסך דחירק שבו, שהוא מסך דבחי"א, הממעט את ג"ר דחכמה, ולולא המסך דחירק לא היה השמאל מתיחד עם הימין לעולם והיה נשאר בחשכה
(כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ז) והמסך דחירק הזה הנאחז בקו השמאל כדי ליחדו עם הימין מכונה חרב, והוא פועל על הירכים, שה"ס נה"י דכלים, כי המיעוט של נה"י דכלים גורם הסתלקות ג"ר דאור החכמה
(כנ"ל בפלפה"ס אות יוד) וז"ש,
אחידן סייפין על ירכין, שאוחזים חרבות על הירכים, דהיינו שנכלל בהם המסך דחירק שנקרא חרב, על הירכין שה"ס נה"י. כי לולא היו אחוזים בחרב הזו, לא היא השמאל מתיחד עם הימין, והחכמה היתה נשארת בחשכה. וזסו"ה, כולם אחוזי חרב וגו' מפחד בלילות. דהיינו מחמת הפחד שהשמאל לא יתפרד מן הימין והחכמה תחזור לבחינת לילה וחשך, הם אוחזים החרב על ירך, שה"ס המסך דחירק שבקו האמצעי, השומר שהשמאל לא יפרד מן הימין.
ואחר שנכלל הימין מן השמאל ונשלם בבחינת ג"ר. חזר קו השמאל שה"ס חכמה, ונכלל מן הקו הימין שה"ס חסדים, ובזה הוא קם מנפילתו, כי אחר שנכלל בחסדים הוא יכול להאיר (כמ"ש בפלפה"ס שם). וז"ש,
וההוא דשמאלא סלקא לבתר כן, דהיינו אחר השלמת הימין,
וכד איהו זקפא, וכשהוא קם מנפילתו, מכח התכללותו בחסדים דימין,
נטיל עמיה שית מאה אלף מארי דגדפין. שש ה"ס חג"ת נה"י, והם שש מאות להיותם חסדים הנמשכים מבינה, שספירותיה בסוד מאות. ומתוך שכל אחת משש מאות אלו כלולות מחכמה, שה"ס אלף, ע"כ הן שש מאות אלף. כנ"ל. אלא שפה בצד השמאל, החכמה מכוסה בכנפים ומאירה רק בחסדים. וע"כ מכנה אותם
מארי דגדפין, שיש להם כנפים לכסות החכמה. והם
אנפין דרחמי, שפניהם דהיינו השפעתם הוא חסדים ורחמים כמו קו הימין. שהחכמה מכוסה ונכללת בחסדים. ואומר הטעם, שהוא משום,
ומתחלפין דימינא בשמאלא ודשמאלא בימינא, שהארת החכמה השייכת לשמאל באה לימין, ומשם היא מאירה. וע"כ אומר שם בקו ימין,
אחידן סייפין על ירכין, שזה הוצרך שם מפני השפעת החכמה שיש שם. והשפעת החסדים השייכת לימין, נחלפה ובאה לקו שמאל, וע"כ אומר, כאן בשמאל,
אנפי דרחמי שזה שייך לימין. וענין ההתחלפות הזאת בא, משום שמדרך החיצונים להתאחז בשמאל. וע"כ עברה השפעת החכמה לימין.
