זהר

עה) כיון דמשכנא אתבני, לא אצטריך יהושע למהוי תמן, אלא כרובים הוו תמן, ומשתכחי בחביבו דא בדא, אנפין באנפין, כרבייא בחידו. כיון דשארי עלייהו מיד כולא בחידו, ודינא לא אשתכח כלל. ובגין דקב"ה רעותיה בעמא דישראל, בעיין לאחזאה עובדא לתתא, לאתערא רחמי, ולאעברא דינא, דלא ישלוט עלייהו כלל, ויהון תדיר בחדוה עמיה. זכאין אינון בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

עה) כיון דמשכנא אתבני וכו': כיון שנבנה המשכן, לא היה צריך יהושע להיות שם, אלא הכרובים, שגם הם במוחין דנער, היו שם, ונמצאים באהבה זה עם זה, פנים בפנים כילד בשמחה. כיון ששורה עליהם, המוחין דפנים, מיד הכל הוא בשמחה ולא נמצא דין כלל. אע"פ שהם בעיקרם מוחין דאחור (כנ"ל אות ע"ב) ומשום שרצונו של הקב"ה הוא בעם ישראל, צריכים להראות מעשה למטה, דהיינו בכרובים שבמשכן, לעורר רחמים ולהעביר הדין, שלא ישלוט עליהם כלל, ויהיו עמו תמיד בשמחה. אשרי הם בעולם הזה ואשרי הם בעולם הבא.