זהר

עה) א"ר אלעזר, אע"ג דהוה לן למשמע. הכא אית לן למימר, ולדרכא קשתא. אמר ההוא ינוקא, הא מגנא לקבל גירא. אמר רבי אלעזר, ודאי חטה הכי קרינן לה. אבל חמינן בשבטים כלהו דלית בהו ח"ט, ובה אית ח"ט, וקרינן חטה. אמר ההוא ינוקא, ודאי הכי הוא, דהא ח"ט שריא סמיך לה. בהו בשבטין, לא הוו אתוון אלין, דקא אתו מסטרא דקדושה דלעילא, אבל לגבה שריא.

פירוש הסולם

עה) א"ר אלעזר אע"ג וכו': אר"א, אע"פ שיש לנו לשמוע דבריך, יש לנו לומר כאן ולדרוך קשת. שהוא לשון קושיא. אמר ההוא ינוקא, הרי מגן, נגד החץ. כלומר שיתרץ לו מה שיקשה. אמר רבי אלעזר ודאי, כך אנו קוראים לה חטה, אבל אנו רואים בכל השבטים שאין בשמותיהם אותיות ח' ט'. מפני שמורים על חטא ואחיזה לחיצונים, ובה, בחטה, יש ח' ט'. שאנו קוראים אותה חטה, א"כ יש בה אחיזה לחצונים, ולא כמ"ש הינוקא, דלית חולקא לס"א דחובה תמן. אמר אותו הילד, ודאי כך הוא, כי ח' ט' המורים על אחיזת ס"א, שורים בסמוך לה, דהיינו סמוך המלכות. בהם, בשבטים, לא היו אותיות אלו, משום שבאו מצד הקדושה שלמעלה, כי י"ב שבטים נמשכים מי"ב בחינות שבמלכות שהם באים מי"ב צירופי הויה, שכולם קודש. אבל אצלה, אצל המלכות שנקראת חטה, שורות האותיות ח' ט', המורות על אחיזת החצונים. ומה שאמר הינוקא שבחטה אין חלק לס"א, היינו בה עצמה, שהוא יסוד דמלכות המתוקנת בבינה. אבל בסמוך לה, שהיא מלכות דמלכות שם גנוזה הארת המנעולא (כנ"ל הקסה"ז אות מ"ד ד"ה ז"ש ולא) ושם יש אחיזה לחצונים, ושם סוד ח' ט' של חטה. ויסוד עצמה שה"ס מפתחא, ה"ס ה' דחטה.