זהר

עה) ר"ש אמר, רוח דמיא, דא הוא רוח הקדש, דנשב בקדמיתא. כד"א הפיחי גני, לבתר מלין מייא למליא לה, הה"ד ישב רוחו יזלו מים. ישב רוחו בקדמיתא, ולבתר יזלו מים. ועד לא נשיב האי רוחא, לא נזלין מייא. מאי קא משמע לן, משמע דבעי בכלא לאתערא מלה, בעובדא או במלה, או לאתחזאה כחיזו דעובדא. והכא, עד דרוחא לא נשיב, לא נזלין מייא לגביה דההוא רוח.

פירוש הסולם

עה) ר"ש אמר רוח וכו': ר' שמעון אמר הרוח שבמים, זה הוא רוח הקדש, דהיינו הרוח שבמלכות הנקראת רוח הקדש, שהוא נושב בתחלה, כש"א ​הפיחי גני, דהיינו שמעלה מ"ן, ואח"כ יזלו מים, שהם מים עליונים דכורין. למלאות אותה. ז"ש, ​ישב רוחו יזלו מים, תחלה, ישב רוחו, ואח"כ יזלו מים. וכל עוד שאינו נושב רוח הזה אין המים נוזלים. מה משמיענו בזה. מזה משמע, שצריכים בכל, לעורר דבר מלמטה, שהיא בבחינת מ"ן, במעשה או בדבור, או להראות כעין מעשה, ואח"כ בא ההתעוררות של מעלה. וע"כ כאן, כל עוד שהרוח לא נשב אין המים שה"ס השפע, נוזלים אל רוח הזה. שהוא המלכות.