זהר

עה) ר׳ שמעון אמר, אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא, בסימנא דלישנא בישא, לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא, נחש. דרזא דמלה, מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר׳ שמעון, ועל כלא מחל קב״ה, בר מן לישנא בישא. בגין דכתיב, אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו.

פירוש הסולם

עה) ר׳ שמעון אמר וכו׳: רש"א, אם היו ישראל נכנסים לארץ תחת סימן לשון הרע של המרגלים, לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד. מי הוא האומן של לשון הרע, דהיינו השורש שלו, נחש. סוד הדבר הוא כשבא נחש על חוה, דהיינו החטא של עץ הדעת, הטיל בה זוהמא דהיינו הטומאה שלו, שכל החטאים של בני אדם באים מזוהמא הזו, אמר ר׳ שמעון, ועל כולם מחל הקב״ה, חוץ מלשון הרע. כי כתוב, אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו.