זהר

עה) ותקונא דא בעי בכוונא דלבא וכדין קב"ה מרחם עלוי, ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה, ולמפלח למאריה, ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה, בלבא רחיקא, ולא ברעותא. כד"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. הוא אומר אליך יי' נפשי אשא, ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא, הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא, עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא.

פירוש הסולם

עה) ותקונא דא בעי וכו': ותקון זה צריך להיות בכוונת הלב, ואז הקב"ה מרחם עליו ומכפר עונותיו. אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו ברצון וכוונת הלב. אוי לו למי שבא לפתות רבונו בלב רחוק ולא ברצון. כש"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. הוא אומר, אליך ה' נפשי אשא, וכל דבריו אינם אלא בלב רחוק. וזה גורם לו להסתלק מן העולם לפני זמנו, בזמן שאילן הזה מתעורר בעולם לעשות דין.