זהר

עה) ותאנא, כתיב, זממה שדה ותקחהו. הה״ד, וכל חית השדה ישחקו שם. ועל דא כתיב, זה הים גדול ורחב ידים וגו׳ שם אניות יהלכון וגו׳ כד״א. היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. ממרחק ודאי. מרישא דמוחא, ומעילא דרישא, תביא לחמה. על ידא דצדיק, כד מזדווגן כחד, כדין חידו בכלא. הה״ד, לויתן זה יצרת לשחק בו.

פירוש הסולם

עה) ותאנא כתיב זממה וגו׳: ולמדנו, כתוב זממה שדה ותקחהו. ז״ש, וכל חית השדה ישחקו שם דהיינו בחינת הדין של המלכות. שה״ס לילה כנ״ל ונקרא ג״כ שדה. וכל חית, ה״ס יסוד. ישחקו ה״ס זווג, ועל זה כתוב, זה הים גדול וגו׳ שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו. אשר לויתן ה״ס יסוד, לשחק הוא זווג. כמ״ש, והנה יצחק מצחק וגו'. כש״א, היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. ממרחק ודאי. כי לחמה שה"ס הארת חכמה אינה מאירה אלא ממרחק, דהיינו עם דינים המרחיקים את החיצונים שלא יינקו מהארה הגדולה הזו. שז״ס מרחוק ה׳ נראה לי. וז״ס שהזווג הוא בבחינת לילה ובחינת שדה כנ״ל. כי הוא מביא את הארתה ממוח שבראש, דהיינו חכמה, ומלמעלה מראש, שהוא א״ס ב״ה. וע״כ צריכה שמירה מפני החיצונים, תביא לחמה: היינו על ידי הצדיק, שהוא יסוד. כשמזדווגים יחד, אז היא שמחה בכל. ז״ש, לויתן זה יצרת לשחק בו. שלויתן הוא יסוד, לשחק בו הוא זווג, כנ״ל.