זהר

עד) פתח ר"ש בבכיה, ואמר, והגישו אדניו אל האלהים וגו'. הא אוקמוה חברייא, אזן דשמע בסיני, כי לי בני ישראל עבדים וגו'. ואיהו פריק עול מלכות שמים מעליה, וזבין גרמיה לאחר, תרצע. ואלין חייביא רשיעין, גוברין בישין, בתיאובתא דלהון למהדר לסרחנייהו, לא בעו מנשיהון ובניהון אלא חבילו אודנייהו ואתפרקו מעול שמיא דפקיד להו משה, ותברו אודנייהו, דלית לון חולקא בשמא קדישא, ועמא קדישא.

פירוש הסולם

עד) פתח ר"ש בבכיה וכו': פתח ר"ש בבכיה, ואמר, והגישו אדוניו אל האלהים וגו'. הרי העמידוהו החברים, אזן ששמע על הר סיני, כי לי בני ישראל עבדים וגו', והוא פרק מעצמו עול מלכות שמים, ומכר עצמו לאחר, תרצע. (קדושין כ"ב:) ואלו הפושעים, הרשעים, אנשים הרעים, בחשקם לחזור לסורם, לא בקשו מנשיהם ובניהם, אלא חבלו באזניהם, כלומר, שפגמו באזן ששמע על הר סיני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, שזה גרוע ממוכר עצמו לעבד, ונתפרקו מעול שמים שצוה אותם משה, ושברו אזניהם, וגילו, שאין להם חלק בשם הקדוש ובעם הקדוש.