זהר

עד) אמר ליה, שפיר הוה, בגין דיעקב הוה קיים, ואכליל ליה ליעקב ביצחק, דאתחשכו עינוי, והוה כמת, דהא בעוד דב"נ איהו קיים בהאי עלמא, לא אדכר עלוי שמא קדישא, ועל דא אכליל ליה ביצחק. השתא דמית יעקב, אתא מלה באתריה. הה"ד וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב, בתוספת ו'.

פירוש הסולם

עד) אמר ליה שפיר וכו': אמר לו יפה הוא, ואינו קושיא. משום שיעקב היה חי, והכליל הכתוב את יעקב ביצחק, שנחשכו עיניו והיה כמת, שהרי בעוד שהאדם חי בעולם הזה, אין השם הקדוש נזכר עליו, ועל כן הכליל אותו ביצחק. וע"כ נכתב תוספת הו' ביצחק, עתה שמת יעקב, בא הדבר למקומו, ז"ש וארא אל וגו' ואל יעקב, בתוספת ו'.