תוכן

עד) ונבאר עתה כוונה כוללת בד' עולמות האלו, בד' חלקי הדיבור כנ"ל, והוא, כי כאשר תתחיל הברכות של שחר, עד שתגיע אל ברוך שאמר, תכוין תמיד בשם הוי"ה דמילוי ההי"ן הנקרא ב"ן, כי שם זה הוא נשמת העשיה כולה, ושהוא יוצא מאות ה' אחרונה של ההוי"ה הכוללת ד' עולמות אבי"ע, ונמצאת אות ה' אחרונה שלה, שהיא בעולם העשיה. ושם ב"ן זה היוצא מאות ה' זו, הוא נשמת העשיה, העולה עתה למעלה ביצירה. גם תכוין בשם א"ל אדנ"י שהוא בעשיה, כמבואר אצלינו. ובהגיעך לברוך שאמר, עד שתגיע ליוצר, אז תכוין תדיר בשם ההוי"ה דמלוי אלפי"ן, הנקרא מ"ה, והוא נשמת עולם היצירה, ויוצא מאות ו' של ההויה הנ"ל. גם תכוין אל שם א"ל יהו"ה, שהוא ביצירה. ובהגיעך ליוצר עד העמידה, תכוין תמיד בשם ההוי"ה דמלוי ס"ג, שהיא נשמת הבריאה והוא יוצא מאות ה' ראשונה של ההוי"ה הנזכר, וגם תכוין לשם א"ל שד"י, שהוא בבריאה. ואחר אומרך אדני שפתי תפתח, שהוא היכל ק"ק דבריאה כמבואר במקומו, וכאשר תתחיל ברכת אבות עצמם, אז תכוין אל שם ההוי"ה דמלוי יודי"ן, הנקרא ע"ב, שהוא נשמת האצילות, ויוצא מאות יוד של ההוי"ה הנזכר.