תוכן

עד) ועתה נבאר סדר כפילתם, והוא, שכאשר ז"א אינו לוקח לכתרו, רק שליש ת"ת דאמא לבד, הנה אז יהיה השיעור שאנו נצרכים שיכפלו, הנה הם יהיו כ"כ שיעור, כמו שנכנסו בז"א. הפי' בזה, כי הנה נכנסו בז"א ד' מדות ושליש, והם נהי"ם, ושליש ת"ת, וכנגדם ממש צריך שיכפלו למעלה, כיצד: נקח דח"ג, הרי ג' מדות, ונקח ב"ש ת"ת הנשארים, ועוד ב"ש מן הבינה דאמא, כ"ז הם ד' מדות ושליש, ואלו יגדלו עד שיוכפלו, ומה שהיה ד' מדות ושליש, יהיה עתה ח' מדות וב"ש, חצים לעצמן, וחצים להשלים הד' מדות ושליש, מה שנכנסו בז"א, וזה הסדר הוא עתה, כשאין הכתר דז"א לוקח ת"ת מהבינה רק ש"א. אבל אם לוקח הוא ב' שלישי ת"ת דבינה, נמצא שנכנסין בז"א ד' מדות וב"ש, והיינו צריכין ליקח עוד ש"א יותר ממה שהיינו לוקחים תחילה, והוא שליש עליון דבינה, נמצא שכל הבינה כולה דאימא, היתה צריכה להגדיל ולהתחלק כנ"ל חציה לעצמה, וחציה להשלים מה שנכנס בז"א, והנה זה א"א לעשות כן, והטעם, לפי שכמו שבאו"א שהם סוד חו"ב מי' נקודות של כללות כל האצילות, הנה תמיד יש בהם זיווג תדיר שאינו פוסק והם שוין, כמ"ש באידרא כחדא נפקין וכחדא שריין, ואין אבא גדולא מאימא, רק שניהן שוין במעלה א', ולטעם זה הוא זיווג תדיר. משא"כ בזו"נ, לפי שאין הנוקבא שוה אליו, ולפעמים יש לה חסרון, ואז אינה יכולה להזדווג עם ז"א, לכן אין זווגם תדיר. וכן הוא הענין בכל חו"ב שבאצילות, כי חו"ב של בינה עצמה, ג"כ הם צריכין שיהיו במציאותם וזיווגם תדיר. ואם כל הבינה דאמא היתה צריכה להכפל, היתה חסרה בערך החכמה, כי ודאי חכמה דאמא שלא הוכפלה וכל כחה נשאר בה, יהיה יותר מעולה מאד מן הבינה שנחלקה, וחצי כחה נותנת למטה, שאף על פי שהגדילה, עם כל זה ודאי שיתמעט אורה יותר מבראשונה, ולכן הוצרך שישאר ממנה שליש שלא ישתנה מכמות שהיה, ובאותו שליש תהיה שוה לחכמה, ואע"פ שאין כולה שוה אל החכמה, עכ"ז יספיק שליש א' זה, שיהיה שוה לחכמה. והטעם, לפי שבינה היא צורתה ה', שצורתה ג' קוין כזה ה', לכן שליש העליון כולל הג' קוין, והוא, שהג' קוין כוללין י"ס שבה, כיצד: קו ימין חח"ן, וכן שאר הקוין. ואחר ששליש העליון שהוא חב"ד שלה קיימים, הרי ג' קוים קיימין שם, וא"צ שיהיה ניכר הג' קוין בב"ש התחתונות שהם ו"ק, ובפרט שהוא הכרח שיוכפלו, כדי שישלים פרצופא דאמא. וגם טעם אחר קרוב לזה הנ"ל, כי ג"ר חשובות כא', והנה כ"ח דאמא לא נכפלת, ואם כל הבינה דאימא תכפול, נמצא חלוקה מב' ראשונות. אך כשישאר שליש א' ממנה, שיהיה שוה לג"ר, יספיק, והוא עם טעם הנ"ל כי בשליש הא' ניכרין הג' קוין.