זהר

עד) ר' יצחק ורבי יוסי, הוו אזלי מטבריא ללוד. אמר ר' יצחק, תווהנא על ההוא רשע דבלעם, דכל עובדוי דההוא רשע, הוו מסטרא דמסאבא. והכא אוליפנא רזא חדא, דכל זיני נחשיא דעלמא, כלהון מתקטרן ונפקין, מההוא נחש קדמוני, דאיהו רוח מסאבא מזוהמא, ובגין כך, כל חרשין דעלמא, אקרון על שמא דא, נחשים, וכלהו מהאי סטרא נפקי. ומאן דאתמשך בהאי הא אסתאב.

פירוש הסולם

עד) ר' יצחק ור' יוסי וכו': ר"י ור"י היו הולכים מטבריא ללוד. אמר ר' יצחק, תמיהני על רשע ההוא בלעם, כי כל מעשיו של אותו רשע היו מצד הטומאה. וכאן למדנו סוד אחד, שכל מיני נחש וכשפים שבעולם כולם מתקשרים ויוצאים מנחש ההוא הקדמוני, שהוא רוח הטומאה המזוהם, ועל כן כל הכשפים שבעולם נקראים על שם הזה, של נחש הקדמוני, נחשים. וכולם מצד ההוא יוצאים וכל הנמשך בזה, דהיינו אחר כשפים, הוא נטמא.