זהר

עד) רבי חייא אמר, תלת מאה שנין, עד לא אתי טופנא, הוה נח אתרי בהו, על עובדיהון, ולא הוו שמעין ליה, עד דקב"ה אשלים זמנא דאוריך לון, ואתאבידו מעלמא. ת"ח, מה כתיב לעילא ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות יולדו להם, והוו אזלין ערטילאין לעיניהון דכלא, מה כתיב ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו', ודא הוה יסודא ועקרא למיגד בחוביהון, עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא. ובגין כך אתמשכאן בתר יצר הרע, ובגזעוי, ושרשוי, ודחו מהימנותא קדישא מבינייהו, ואסתאבו, כמה דאתמר. בגין כך קץ כל בשר בא לפני לאלפא קטיגורייא עלייהו.

פירוש הסולם

עד) רבי חייא וכו': רח"א שלש מאות שנה עד שלא בא המבול, היה נח מתרה בהם על מעשיהם, ולא היו שומעים לו, עד שנשלם הזמן שהקב"ה המתין להם, דהיינו כמ"ש, ​והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ונאבדו מהעולם.
ת"ח מה כתיב וכו': בוא וראה, מה כתוב למעלה, דהיינו בפרשה הקודמת, ​ויהי כי החל האדם וגו', והיו הולכים ערומים לעיני כל, מה כתוב, ​ויראו בני האלהים את בנות האדם, וגו', וזה היה להם יסוד ועיקר. שגרם להם, להמשיך בחטאיהם, עד שגרם להם להשמד מהעולם, ומשום זה, נמשכו אחר יצר הרע, בגזעו ושרשיו ודחו אמונה קדושה מביניהם ונטמאו, כמו שאמרו. ומשום זה, ​קץ כל בשר בא לפני, ללמד שטנה עליהם.