זהר

עד) איש חרבו על ירכו. כד״א, חגור חרבך על ידך גבור. מפחד בלילות, הא אוקמוה, מפחדה דגיהנם וכו׳ אבל מפחד בלילות, כלומר, כל דא מאן אתר נטלין, מפחד, מההוא אתר דאקרי פחד, כד״א ופחד יצחק היה לי. וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. בלילות, בזמנין דאינון מתפקדין למעבד דינא.

פירוש הסולם

עד) איש חרבו על ירכו: הוא כמו שאתה אומר, חגור חרבך על ירך גבור. וסוד החרב כבר נתבאר (באות ע״א) מפחד בלילות, הרי העמידוהו מפחד של גיהנם. אבל מפחד בלילות, כלומר, כל זה מאיזה מקום לוקחים, מפחד, ממקום הזה הנקרא פחד, כש״א ופחד יצחק היה לי, שהוא גבורה דז״א, קו השמאל הנקרא יצחק. כמ״ש וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. בלילות, פירושו, בזמנים שהם נתמנו לעשות דין. כי בלילה, הוא זמן הדין.