זהר

עד) אמר לון ההוא בר נש, בקיטרא דעיטא חד אתיתון גבאי, ודאי לאו אתון אלא מאינון דדיוריהון בבי רשב״י דלא דחלין מכלא. אי בני דאתיין אבתראי יקטרגו בכו, איך מלייכו באתגלייא. א״ל אורייתא הכי הוא, דכתיב בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. ומה אי במלי דאורייתא אנן דחלי מקמך, הא נשתכח בכסופא קמי קב״ה. ולא עוד, אלא דאורייתא בעי צחותא. פתח ההוא גברא ואמר מי אל כמוך נושא עון וגו'. ארים ידוי ובכה. אדהכי מטון בנוי. אמר בריה זעירא סייעתא דשמייא הכא.

פירוש הסולם

עד) אמר לון ההוא וכו׳: אמר להם אדם ההוא, בקשר של עצה אחת באתם עלי ודאי לבזות אותי. אינכם, אלא מאותם היושבים בבית ר׳ שמעון בן יוחאי, שאינם יראים מכל. אם יבואו בני הבאים אחרי יצירו אתכם, ולמה דבריכם בגלוי. הרי אתם צריכים לירא מבני. אמרו לו, התורה כך היא, שכתוב, בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. ומה אם בדברי תורה נירא מפניך, הרי אנו נמצאים בבזיון לפני הקב"ה. ולא עוד אלא התורה צריכה צחות. דהיינו לדבר בגלוי. פתח האיש ואמר, מי אל כמוך נושא עון וגו׳. הרים ידיו ובכה. בתוך כך הגיעו בניו. אמר בנו הקטן. כאן עזרת השמים. לאבי.