זהר

עד) ובריש שתא, לקבל יצחק דאתיליד ביה, ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק, ואיהו יומא דדינא, לקבל מדת הדין דאחיד בה. יום הכפורים, לקבל משה, דקביל ביה קב״ה צלותיה, וחס על ישראל, ואהדר ליה אורייתא. בחג הסוכות, לקבל אהרן, דבזכותיה אזלין אינון שבעה עננים, דחפאן על ישראל כסוכה. ובג״כ, עבדין סוכה. וכל אורייתא אית בה כמה רזין עלאין סתימין בה, וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן, כל עלמא בשלימו סגיאה.

פירוש מעלות הסולם

עד) ובריש שתא לקבל וכו׳: ​ובראש השנה מקריבים קרבן מוסף נגד יצחק שהוא גבורה, שנולד בו בראש השנה, ואנו מזכירים בו עקדת יצחק. והוא יום הדין, כנגד מדת הדין שאחוז בה. יום הכפורים, מקריבים קרבן מוסף, כנגד משה, שהוא נצח. אשר הקב״ה קבל בו ביוהכ״פ תפלתו, וחס על ישראל והחזיר להם התורה דהיינו לוחות השניות. בחג הסוכות מקריבים קרבן מוסף, כנגד אהרן שהוא הוד. שבזכותו הלכו אלו ז׳ עננים, וחופפים על ישראל כסוכה. ומשום זה עושים סוכה. ובכל התורה יש כמה סודות עליונים סתומים בה. וכשאלו השבעה חג"ת נהי״מ, מתוספים בברכות, נמצא כל העולם בשלמות גדולה. ונתבארו ז׳ המוספים: ​מוסף של חג הפסח, נגד אברהם, ונגד מדת החסד. מוסף של ראש השנה, נגד יצחק, ונגד מדת הגבורה. מוסף של שבועות, נגד יעקב ונגד מדת התפארת. מוסף של יום כפור, נגד משה, ונגד ספירת נצח. ומוסף של סוכות, נגד אהרן, ונגד ספירת הוד. ומוסף של שבת. נגד יוסף ונגד ספירת יסוד. ומוסף של ראש חודש, נגד דוד, ונגד ספירת מלכות.