זהר

עג) שערא אוכמא דלא צהיב, לזמנין אצלח, לזמנין לא אצלח. דא איהו לשותפו ולאשתדלא בהדיה, טב לזמן קריב, ולא לזמן רחיק, דהא לזמן רחיק יחשוב מחשבין. ובגין דלא יתפרשון מניה, הוי טב לזמן קריב. דא יצלח באורייתא, אי ישתדל אבתרהא. ויצלחון ביה אחרנין. לית ליה רזא, לזמן רחיק. דחיק לבא איהו. יחמי בשנאוי. לא יכלון ליה שנאוי, ואיהו דחיק לבא, ואיהו ברזא דאת י', דלא קיימא בכללא דאת ז', אלא י' בלחודוי, ברזא דאתוון דקיקין.

פירוש הסולם

עג) שערא אוכמא דלא וכו': שער שחור שאינו צהוב, לפעמים הוא מצליח ולפעמים אינו מצליח. זה הוא טוב לשותפות ולהשתדלות עמו, לזמן קרוב, ולא לזמן רחוק, כי לזמן רחוק יחשוב מחשבות. ובכדי שלא יפרדו ממנו הוא טוב לזמן קרוב. זה יצלח בתורה אם ישתדל אחריה. ויצלחו בו אחרים. אין לו סוד לזמן רחוק. צר לב הוא. יראה בשונאין. לא יכלו לו שונאיו. והוא צר לב, כמו סוד אות י', שהיא קטנה וצרה, ואינו עומד בכלל אות ז' הנ"ל, אלא י' בלבדה בסוד אותיות הקטנות.
ביאור הדברים. כאן הזהר מדבר ממדרגת קו האמצעי בפעולה הא' שלו (כנ"ל בדבור הסמוך) שאז הוא במסך דמדת הדין שאינו נמתק בבינה, ואינו ראוי לקבל חכמה, אלא חסדים בלבד כנ"ל ע"ש.
וזה אמרו, שערא אוכמא דלא צהיב. דהיינו שאינו נמתק במדת הרחמים, אז, לזמנין אצלח ולזמנין לא אצלח דהיינו כשממשיך חסדים הוא מצליח, וכשממשיך חכמה אינו מצליח. דא איהו לשותפו ולאשתדלא בהדיה טב לזמן קריב, דהיינו, שטוב רק להמשכת החסדים, המכונה זמן קרוב משום שאין בהם דינים. ולא לזמן רחיק, ולא לחכמה המכונה זמן רחוק, בסו"ה מרחוק ה' נראה לי, (כמ"ש לעיל וירא דף ט"ז ד"ה וזה) דהא לזמן רחיק יחשוב מחשבין, כי לזמן רחוק צריכים להמשיך מחכמה הנקראת מחשבה, והוא אינו ראוי לזה מחמת שלא נמתק המסך בבינה. (כמ"ש לעיל בראשית א' דף ז' ד"ה וכבר). ובגין דלא יתפרשון מניה, דהיינו מחשש שיפרשו ממנו ולא ירצו לקבלו, הוי טב לזמן קריב, עשהו המאציל טוב להמשכת החסדים. דא יצלח באורייתא אי ישתדל אבתרהא, והיינו בבחינת הו"ק שבתורה. ויצלחון ביה אחרנין, היינו אותם שיקחו את המסך הזה וימתקו אותו בבינה, המה יצליחו גם לג"ר, (כנ"ל בדבור הסמוך.) אבל לו עצמו, לית ליה רזא לזמן רחיק, שאין לו סוד מהארת החכמה. דחיק לבא החסר מחכמה נבחן לצר לב, כי החכמה משכנה בלב, בסו"ה ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. וע"כ בחסרונה משם מצטמצם הלב. יחמי בשנאוי, כי הקו האמצעי מכניע בכח המסך הזה את כל הדינים שבקו שמאל, שהם נבחנים לשונאי הקדושה. (כנ"ל פרשת לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) לא יכלון ליה שנאוי, כי כחו חזק יותר מכולם, ומוכרחים להכנע מפניו. כמ"ש שם. ואע"פ, ואיהו דחיק לבא, שחסר חכמה, כנ"ל מ"מ מכניע את כל שונאיו. ואיהו ברזא דאת י', שה"ס המלכות בשעה שאינה ראויה לחכמה. דלא קיימא בכללא דאת ז', כי אות ז' יורה על המלכות בשעה שמקבלת חכמה, כנ"ל. אלא י' בלחודוי ברזא דאתוון דקיקין, כי אותיות קטנות מורות על חסרון חכמה.
והגם שאיני מבאר את דברי האגדה שבזהר מטעם שהערתי לעיל (פרשת נח דף א' בשולי הדף, ע"ש). עם כל זה, לרוב חשיבות המאמר, ואתה תחזה, הוכרחתי לבאר קצתו, כדי להראות דרך למשכילים, כיצד צריכים ללמוד אותו. מכאן ולהלאה אסתפק בתרגומו ללשון הקודש, כמו בכל האגדות.