תוכן

עג) טעם הג', בעבור אמא עצמה, והוא, כי כבר ידעת ענין אימא עילאה, שנכנסים נה"י שלה תוך ז"א, ובודאי בהיותם שם תוך הז"א, אינה יכולה להזדווג עם אבא, אמנם לזה צריך שיוכפלו נה"י דאימא, כי זיווג דאו"א תדיר ולא פסיק לעולם, ובהיותם בז"א, א"א להזדווג עם אבא, ולזה הוצרך שיוכפלו, ותשאר אימא עילאה למעלה שלימה בכל י"ס מחוץ לז"א. אמנם סוד כפל הזה צריך לפרש, והוא שאמרנו בענין, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, כי נה"י דאמא יורדין תוך ז"א, ומסתלקים רוחניות שבו, ונשארים למעלה מז"א. אמנם הלבושים דנה"י דאמא, נכנסו תוך ז"א, ובתוך נה"י דאמא אלו, מתלבשים המוחין דז"א, אך רוחניות עצמן שהוא פנימיות הנוגע לבינה, נשאר למעלה, וזה המיתה כנודע, ולהיות שהרוחניות נשאר למעלה, יש בו כח להוציא מלבושים וכלים חדשים, ונשאר לבושים הראשונים של נה"י תוך ז"א, והם נחשבים כגופו ממש, כנודע מסוד קו המדה, ועיין בפעה"ח. נמצא נה"י דאמא, נעשה ממש גופו של ז"א, אמנם הרוחניות והעצמות הנשאר למעלה, ממציא כלים חדשים, והם נה"י חדשים אחרים, ואז נשלמה אימא עלאה בי"ס שלה, ויכולה להזדווג עם אבא. והנה ודאי שאין כח בעצמות להוציא כלים חדשים לגמרי, רק שהוא בסוד הגדלות דקטן, כי כל הלבוש דאמא שנשאר חציו למעלה, נתגדל ונתארך, עד שמלביש את העצמות ורוחניות דנה"י דאמא. ונמצא כי נכפלות הלבושים העליונים, ונגדלים כפלים ממה שהיו כבר, שיספיקו להלביש את הרוחניות דנה"י דאמא.