זהר

עג) ות"ח, כמה דנהורא דאתברי ביומא קדמאה, יהיב שלימו, ונגיד מניה נהירו, לנהורא דהאי עלמא אתנהיג ביה. אוף אברהם, נהורא קדמאה, יהיב נהירו להאי ברתא דמלכא, יומא רביעאה, דעל ידה אתנהיג האי עלמא. ועל דא חוט של חסד משוך עליה, לאנהרא מן נהוריה. וכד אתחברת עמיה ויתבא לימינא, אתגדל איהו בכולא.

פירוש הסולם

עג) ות"ח כמה דנהורא וכו': ובוא וראה, כמו שהאור הנברא ביום ראשון נותן שלמות, ונמשך ממנו אור אל האור שהעולם הזה מתנהג בו. אף אברהם שהוא האור הראשון נותן אור לבת מלך ההיא, שהיא יום רביעי, דהיינו מלכות, שעל ידה מתנהג העולם. וע"כ חוט של חסד משוך עליה, על המלכות, להאיר מאורו. וכשהמלכות מתחברת עמו ויושבת לימינו, לקבל חסדים, הוא מתגדל בכל.