זהר

עג) ומאי איהו ידו"ד, דאתקרי אחור לגבי ידו"ד דלעילא, ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ידו"ד דלעילא, אדם עילאה. ידו"ד דלתתא, אדם תניינא. ואית אדם דאיהו תליתאה, דאקרי אחור, לגבי שמא תניינא. ושמא תניינא איהו פנים לגבי דא. ודא הוא המבדיל בין קדש לחול. ואינון תלת, בחושבן אהי"ה אהי"ה אהי"ה תלת זמנין.

פירוש הסולם

עג) ומאי איהו הויה וכו': שואל, ומה היא הוי"ה הנקראת אחור כלפי הוי"ה שלמעלה, שעליה נאמר, המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים. ומשיב, הוי"ה שלמעלה היא האדם העליון. הוי"ה שלמטה היא האדם השני. ויש אדם שהוא שלישי הנקרא אחור כלפי השם השני. והשם השני הוא פנים כלפי זה השלישי. וזה הוא המבדיל בין קדש לחול. והם ג' בחשבון אהיה אהיה אהיה ג' פעמים.
ביאור המאמר. נודע שבכל מדרגה יש ע"ס כח"ב תו"מ, ובסבת עלית המלכות של כל מדרגה לבינה של אותה המדרגה, נסתיימה כל מדרגה במקום בינה, ולא נשאר במדרגה אלא כתר וחכמה, ובינה ותו"מ של המדרגה נפגמו ויצאו ממדרגה למדרגה שמתחתיה, ולפי שגם המדרגה שמתחתיה נבקעה לשנים, שגם בה לא נשארו אלא כתר וחכמה, ובינה ותו"מ שלה נפלו ממנה לתחתונה שלה, ע"כ נבחן שבינה ותו"מ הנופלים למדרגה שמתחתיה אינם נופלים לכל כח"ב תו"מ של המדרגה שמתחתיה אלא לכתר וחכמה שלה בלבד, כי לא נשאר שם יותר. ולפיכך נבחן שבינה ותו"מ של כל מדרגה נופלים ומתלבשים בכתר וחכמה של התחתונה שלה. שבינה ותו"מ דכתר, מתלבשים בכו"ח דחכמה. ובינה ותו"מ דחכמה מתלבשים בכו"ח דבינה. ובינה ותו"מ דבינה מתלבשים בכו"ח דז"א. ובינה ותו"מ דז"א בכו"ח דמלכות. וכן בכל המדרגות שבכל העולמות. (כמ"ש בפלפה"ס אות ט"ו) ומשום זה נבחנים כתר וחכמה דכל מדרגה לבחינת פנים של המדרגה. ובינה ותו"מ דכל מדרגה נבחנים לבחינת אחור של המדרגה. שהוא משום שהמלכות המסיימת של המדרגה נמצאת למעלה מהם, והם נפגמים על ידה ויוצאים מן המדרגה. ואע"פ שבגדלות יוצאת המלכות המסיימת ממקום בינה, ובינה ותו"מ דכל מדרגה חוזרים אל המדרגה. (כמ"ש שם באות י"ח) עכ"ז נבחנים עוד לבחינת אחורים כלפי כו"ח של אותה מדרגה שלא נפגמו מעולם. גם נתבאר שם, שאפילו בעת גדלות אינו נפסק החיבור של הפנים דתחתון, דהיינו כו"ח דתחתון באחורים דעליון, שהם בינה ותו"מ דעליון, כי אז עולים כו"ח דתחתון ומלבישים לבינה ותו"מ דעליון במקום העליון עש"ה.
והנה נתבאר שאחורים דעליון שהם בינה ותו"מ שלו מלובשים תמיד בפנים של התחתון, שהם כו"ח שלו, הן בקטנות והן בגדלות. ולפיכך הפנים של התחתון נבחנים כלפי העליון לאחורים שלו, שהרי הם מלבישים לאחורים שלו, וכל מה שיש בפנים דתחתון מקבלים מאחורים שלו. באפן שהפנים של כל תחתון, נחשב לפנים רק כלפי עצמו, ולא כלפי העליון שלו, כי כלפי העליון הוא אחורים, לא פחות מאחורים שלו.
וז"ש (באות ע') ויש אחור מן קדושה וכו' והיינו בינה ותו"מ של כל מדרגה הנבחנת לבחינת אחור של המדרגה, כנ"ל. ואתקרי פנים לגבי מטה, ואחור לגבי מעלה, כי בינה ותו"מ דעליון, שהם אחור דעליון, נחשבים פנים לתחתון, כי כו"ח דתחתון שהם הפנים שלו מלבישים על בינה ותו"מ אלו, וממנו מקבלים כל שפעם. והם מלובשים בפנימיותם, ע"כ הם חשובים לא פחות מכתר וחכמה של עצמו שהם פנים. ונמצא שאחור דעליון הוא פנים לתחתון. וכן הפנים דתחתון הוא אחור דעליון, שהרי הם מלבישים על בינה ותו"מ שלו, ואינם עדיפים ממנו.
וז"ש (באות ע"א) וזה בקש משה לידע, זה שהיה פנים לגבי מעלה. דהיינו שהיה רוצה לדעת הפנים של ז"א, שהוא העליון אל המלכות. ואמר ליה, כי לא יראני האדם וחי. וז"ש ואח"כ בקש שיתן נשמה לישראל מן הפנים שהם למטה, דהיינו מן כתר וחכמה של המלכות, שהם פנים כלפי המלכות שהוא למטה. ונקראו אחורים לגבי מעלה, שכלפי ז"א הם אחורים, משום שהם מלבישים על בינה ותו"מ שלו. דהיינו על אחוריים שלו, וע"כ הפנים של המלכות נחשבים לאחורים של ז"א. ואמר ליה, וראית את אחורי, דהיינו אחורים דז"א. כי משה היה מרכבה לז"א. והפנים של המלכות, שהם כו"ח שלה נחשבים לו אחורים, ולא פנים. לפיכך, א"ל, אתה תראה, להיותם אחורים שלך. והם לא יראו, כי ישראל שאינם בבחינת ז"א, אלא בבחינת מלכות, ע"כ אינם יכולים לראות הפנים שלה כי אצלם הוא פנים ממש. ורק משה שהוא בבחינת ז"א, שנמצא הפנים של מלכות לאחורים שלו, היה יכול לראות. ולא ישראל שהם בבחינת מלכות וז"ש, הרי תבין שהיה לגביה אחור, ולגבי ישראל פנים וכו'. דהיינו כמבואר.
ונתבאר לעיל (באות ס"ט) בשעה שישראל היו בלב שלם לפני ה' מה היה. פנים בפנים וגו'. ואם לאו בסטרא דאחורים. אשר ע"י החטא, מסתלק הפנים והאחור שולט. וז"ש, (באות ע"ב) בחובא דאדם קדמאה אבדו הפנים עילאין, דהיינו הפנים של ז"א, שהוא חזר לאחור. כי חטאו של האדם הראשון הגיע עד ז"א. ובחובא דעגל, פנים תתאין, דהיינו שנסתלקו כו"ח דמלכות, שהם פנים של המלכות וכי החטא שלהם הגיע רק עד המלכות ונסתלקו הפנים שלה דאתקרי אחור לגבי עילא, שכלפי ז"א, הם נחשבים לאחורים. כנ"ל. ובכל גלות וגלות אבדו, שבכל גלות נאבדו הפנים והאחור שולט.
וז"ש (באות ע"ב) י', פנים עלאין. כי י' ה"ס או"א עלאין. ה' אחור לגבי י', ופנים לגבי ו'. שכתר וחכמה של הה' שהיא ישסו"ת, הם אחורים כלפי הי' שהיא או"א. ומכ"ש בינה ותו"מ של הה'. והם פנים כלפי הו' שהוא ז"א, שאפילו בינה ותו"מ של הה', הם פנים לכו"ח דז"א, להיותם מקבלים מהם, ומלבישים אותם. ו' אחור לגבי ה' עלאה, שכו"ח שהם פנים של הו' הם אחורים כלפי ה' ראשונה, להיותם מלבישים אותם. ופנים לגבי ה' תתאה, דהיינו אפילו בינה ותו"מ דו', שהוא ז"א, הם ג"כ פנים כלפי ה' תתאה, שהיא המלכות ה' אחור לגבי ו' ופנים לגבי רזא דלתתא כי משום שכו"ח של המלכות מלבישים על האחורים דז"א, נחשבים לאחורים. ומשום שבינה ותו"מ של המלכות, מלובשים בכו"ח של המדרגה שלמטה ממנה, הם הפנים של המדרגה שלמטה.
ונודע שהוי"ה במילוי אלפין, כזה יוד הא ואו הא, נקרא אדם, שהיא בגי' אדם דהיינו מ"ה. ויש בה ראש תוך סוף, שה"ס ג' הויות, שבכל אחת יש עשר ספירות שהם ג' בחינות אדם. וז"ש (באות ע"ג) ומאי איהו הויה דאתקרי אחור לגבי הוי"ה דלעילא, ששואל איזו הוי"ה היא שאמרו עליה שהיא אחור כלפי הוי"ה עליונה, ודא המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים, שעליהם אמרו, המבדיל בין קדש ובין קדש הקדשים. ומשיב, הוי"ה דלעילא אדם עלאה, דהיינו בחינת ראש דז"א, שה"ס הראש דהוי"ה דאלפין שה"ס אדם. הוי"ה דלתתא אדם תניינא, שה"ס בחינת תוך דז"א שה"ס מחזה ולמעלה, והוא הוי"ה דאלפין השניה, שה"ס אדם השני. ועל ב' ההויות האלו, נאמר, המבדיל בין קדש שהוא הוי"ה השניה, ובין קדש הקדשים שהוא ההוי"ה העליונה. ואית אדם דאיהו תליתאה, דהיינו מחזה ולמטה דז"א, ששם הוי"ה שלישית במילוי אלפין, שה"ס אדם הג'. דאקרי אחור לגבי שמא תניינא, משום שבינה ותו"מ דהוי"ה שניה מלובשים בכו"ח דהוי"ה ג'. וע"כ כו"ח דהוי"ה ג' הם אחור להוי"ה ב'. ושמא תניינא איהו פנים לגבי דא, שאפילו בינה ותו"מ דהוי"ה ב', נחשבים לפנים להוי"ה הג', משום שהפנים דהוי"ה הג', שהם כו"ח, מלבישים עליהם ומקבלים שפעם מהם. ודא הוא המבדיל בין קדש לחול, כי הפנים דתחתון נקרא חול כלפי אחור דעליון (כנ"ל אות ע') ואינון תלת, אלו ג' הויות רת"ס, הם בחושבן אהיה אהיה אהיה ג' זמנין כלומר, שהחשבון ג' שבג' הויות, הם כנגד החשבון ג' שבג' אהיה, שהם מורים על ראש תוך וסוף של המדרגה.