זהר

עג) ת״ח, אי אתתא אשתכחת זכייתא, אלין מיין עאלין בגווה, ואתהפכן מתיקן, ונקאן גרמה, וקיימין בגווה, עד דמתעברא. כיון דמתעברא, הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא, ונפיק ברא שפירא, נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו, אינון מיין עיילין בגווה, וארחא ריחא דזוהמא, ואינון מיין מתהפכין לחויא במעהא, במה דקלקלה אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא, והא אוקמוה חברייא.

פירוש הסולם

עג) ת״ח אי אתתא וכו׳: בוא וראה, אם האשה נמצאת נקיה, אלו המים נכנסים בתוכה ומתהפכים להיות מתוקים, ומנקים אותה ועומדים בתוכה, עד שמתעברת. כיון שנתעברה, היו המים מייפים ביופי את העובר שבמעיה, ויצא בן יפה ונקי מכל בלי שום מום שבעולם. ואם לא היתה נקיה, אז נכנסים בתוכה אלו המים, והיא מריחה ריח של הזוהמא, של הנחש, כנ״ל, והמים האלו מתהפכים לנחש במעיה. ובמה שקלקלה נתפסת, דהיינו וצבתה בטנה ונפלה ירכה, ונראה חרפתה לכל. וכבר העמידו החברים.