זהר

עב) שערא אוכמא יתיר צהיב, אצלח בכל עובדוי במלי דעלמא, ובסחורא, ובדדמי לון. ותרן איהו, דא אצלח לחודוי. מאן דמתחבר בהדיה, לא אצלח ליומין סגיאין, אלא אצלח מיד, וההיא אצלחותא פרחא מניה. ורזא דא דאיהו בכללא דאת ז'.

פירוש הסולם

עב) שערא אוכמא יתיר וכו': שער שחור וצהוב יותר: הוא מצליח בכל מעשיו, בדברי העולם, שהוא המלכות הנקראת עולם, ובסחורה, שהיא שפע המלכות בסו"ה, היתה כאניות סוחר וגו'. וכדומה להם. הוא ותרן. זה מצליח לבדו, בלי שותף. ומי שמתחבר עמו בשותפות, אינו מצליח לימים רבים, אלא מצליח מיד, וההצלחה פורחת ממנו. וסוד זה, שהוא בכלל של אות ז'.
ביאור הדברים. הנה עד כאן ביאר אותן השערות שהן כלים דחכמה במקום יציאתה, כנ"ל. אמנם אחר כך, מתתקנים בג' קוין, ואז עיקר ההיכר בהם הוא בגוונים. וכאן מדבר ממדרגת קו אמצעי, שבכח המסך דחירק הוא מיחד ב' הקוין ימין ושמאל. ונודע שב' פעולות במסך הזה, שמתחילה נגלה בו המסך דצמצום א' שהוא מלכות דמדת הדין. ואז גוון השערות שחור בלי שום צהיבות. ובמצב הזה הוא ראוי לקבל רק חסדים ולא חכמה. ומבחינה זו הוא מדבר להלאה, בדבור הסמוך. ופעולה האחרת היא להמתיק המסך במדת הרחמים שהיא בינה, ובזה נעשה ראוי לקבל גם אור החכמה. (כמ"ש לעיל לך י"ג ד"ה ונתבאר ע"ש כל ההמשך) ובמצב הזה שערותיו שחורות וצהיבות, שהצהיבות יורה על המיתוק דמדת הרחמים.
וז"ש כאן. שערא אוכמא יתיר צהיב, שיורה על פעלה ב' דקו האמצעי, שהמסך דחירק כבר נמתק במדת הרחמים וראוי לקבל חכמה. כנ"ל, אצלח בכל עובדוי, בין שממשיך חסדים, ובין שממשיך הארת חכמה, הוא מצליח. במלי דעלמא, בצרכי הנוקבא, הנקראת עולם. ובסחורא ובדדמי לון, שהיא השפע שלה בסו"ה, היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה, שה"ס הארת החכמה המאירה מרחוק. ותרן איהו, אע"פ שקו האמצעי חשקו בחסדים ולא בחכמה, מכל מקום מותר על שלו, וממשיך חכמה לצורך הנוקבא. דא אצלח לחודוי, שבהיותו לבדו הוא ממשיך אור החסדים ומצליח. מאן דמתחבר בהדיה, דהיינו הנוקבא שמתחברת עם קו האמצעי לקבל ממנו חכמה, כנ"ל, לא אצלח ליומין סגיאין, אלא אצלח מיד וההיא אצלחותא פרחא מניה. כי החכמה אינה מאירה בז"א, רק בעת נסיעת הקוין, וכשנחים פורח החכמה מהם (כנ"ל פ' בשלח דף מ' ד"ה פירוש). וסוד הזה הוא שמדרגה זו היא בכלל של אות ז'. הנ"ל.