זהר

עב) ההוא נחש איהי ביבשתא כד נפקין דא בדא, דא דביבשתא אתתקף תדיר, בגין דכל אורחוי ותקפוי ביבשתא איהו, ואכיל ארעא ועפרא תדיר, כד"א ועפר תאכל כל ימי חייך. דא גדיל בעפרא, ודא גדיל במיא. נחש דאתגדיל במיא, לאו תקיפא כהאי דאתגדיל ביבשתא, וע"ד כתיב מארת חסר.

פירוש הסולם

עב) ההוא נחש איהי וכו': נחש ההוא הוא ביבשה. כשיוצאים להלחם זה בזה, זה שביבשה מתגבר תמיד, משום שכל דרכיו ותקפו הוא ביבשה שהוא המלכות שבה כל הדינים, ואוכל ארץ ועפר תמיד, כמש"א ועפר תאכל כל ימי חייך. זה גדל בעפר וזה גדל במים, נחש הגדל במים אינו חזק כזה שגדל ביבשה. וע"כ כתוב, על הנחש, מארת חסר ו'. שכחו חזק להמית לכל.