תוכן

עב) ואחר שנעשה הזווג עליון ההוא שבאצילות, אנו צריכין לתת שפע לכל העולמות של בי"ע, וע"כ אנו חוזרין פעם אחרת לכלול בריאה באצילות, ואז יקבל הבריאה שפע ממנו, בהיותו שם כלול למעלה. וזה נעשה מן אשרי עד תפילה לדוד. ואחר כך אנו כוללין היצירה עם הבריאה פעם אחרת, ואז מקבלת שפע היצירה מן הבריאה, וזה נעשה מן תפלה לדוד, עד קוה אל ה' חזק כו'. ואחר כך אנו כוללין פעם אחרת עשיה עם היצירה, ואז מקבלת שפע העשיה מן היצירה, וזה נעשה מן קוה אל ה' חזק וכו', עד עלינו לשבח. ואחר כך בעלינו לשבח, יורדים כל העולמות למטה, כל אחד ואחד במקומו. וטעם הדבר כי בימי החול אין בנו כח רק לייחדם לפי שעה בעת התפילה, ואחר כך חוזרים כל העולמות לרדת במקומם, וע"כ לסיבה זו, אין אנו עושין תיקון רק להעלותם כנזכר, כי העליה נעשית על ידי תפילתינו, אך אחר שקבלו השפע, אין אנו צריכים להורידן כי מעצמן הם יורדין בעלינו לשבח, ושם במקומו יתבאר כוונת עלינו לשבח מה עניינה.