תוכן

עב) כי הנה אין המוחין עצמן נכנסים לא בזעיר ולא בנוקביה, ולא ע"י לבושי צלם דאימא, והנה הם במקום הגלוי מחזה ולמטה, שנפסק יסוד אימא, כבר נתבאר שבהכרח יורדים הארת לבושי אימא עם החסדים המגולים, ולכן תחלה יורדים הארת הלבושים הנקרא חותם, ואחר כך נכנסין בתוכה הגבורות של היסוד, ונודע שבין הלבושים שהוא החותם, ובין הגבורות שהם מיין נוקבין, כל עצמן אינן רק הארה לבד מהגבורה המתפשטת מהחסד עד הוד, והרי הכלי של המ"ן איהו המלכות, ואיהו היסוד, ואיהו המ"ן, עוד נמשך הארה אחרת יותר מועטת מזה בחותם להמלכות שבה, וגם הארה אחרת מהגבורה מיין נוקבין ונתנין למלכות, והרי נשלם חותם בתוך חותם, והראשון הוא שלשה אהי"ה פשוטין ומילויין כמנין חות"ם, כנזכר בספר הדרושים ליקוטי תורה אותיות אנ"ך, שם פרשתי ענינו ע"ש באורך השני חותמות הם ח"ב דמלכות הוא המילויין לבד, בג' משנה.