זהר

עב) ויבא יוסף את דבתם רעה, הא אוקמוה, דהוה אמר לאבוי עלייהו, דהוו אכלי שייפא מבעלי חיין, כד אינון חיין. ויבא יוסף את דבתם רעה, וכי הא במניינא הוו, אינון בני שפחות, היך הוו מזלזלין בהון בני לאה והיך הוו אבלין אבר מן החי, והוו עברין על פקודא דמאריהון, דהא פקיד על בני נח פקודא דא, כד"א אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ואינון הוו אכלי ליה, ועברין על פקודא דמאריהון. אלא, יוסף הוה קאמר, ועל דא אתענש.

פירוש הסולם

עב) ויבא יוסף את דבתם וגו': הרי בארוה שהיה אמר עליהם לאביו, שהיו אוכלים אבר מן החי בעוד שהוא חי. ויבא יוסף את דבתם רעה. ומקשה, והרי במנין י"ב השבטים היו אלו בני השפחות וא"כ איך היו בני לאה מזלזלים בהם, ואיך היו אוכלים אבר מן החי ועברו על מצות רבונם, שהרי עוד לבני נח צוה על מצוה זו, כמש"א ​אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, ואיך אפשר שהם אכלו ועברו על מצות רבונם. ומשיב, אלא יוסף היה אומר כן מדעתו, וע"כ נענש.