זהר

עב) כתיב עבדו את ה' בשמחה, חדוותא דתרין כרובין. דהא רביין, כל מאן דשארי בגוייהו, אתהדר אנפוי כרבייא, וחדי עמהון. ורזא דא, כיון דשארי עלייהו, מאן דשארי, אתהדר נער, בחידו דכלא, וברעותא, אע"ג דאתייא בדינא על עלמא, כיון דשארי עלייהו, אתהדר בחדוה, נער קטיר בחידו. ועלמא אתהדר ברחמי.

פירוש הסולם

עב) כתיב עבדו את וגו': כתוב, עבדו את ה' בשמחה. היינו השמחה של שני הכרובים. כי ילדים כל מי ששורה בתוכם, חוזרים פניו להיות כילד, ושמח עמהם. וזה סוד כיון ששורה עליהם, על מוחין דנער, מי ששורה, דהיינו המוחין דפנים, חוזר הנער, שה"ס מוחין דאחור, להיות בשמחת הכל, וברצון, כי אע"פ שהמוחין דאחור באים בדין על העולם, כיון ששורה עליהם, מוחין דפנים, חוזר להיות בשמחה. הנער קשור בשמחה, והעולם חוזר להיות ברחמים.