זהר

עב) ר׳ יצחק אמר, כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים, הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו, ואשתזיבו. ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון. הה״ד, ויאמר אליהם עלו זה בנגב. כתיב הכא עלו זה, וכתיב התם ואת המטה הזה וגו׳, ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון. אלא אתו לנסבא לון, והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא, ומשתזבי מקמייהו. רבי יהודה אמר, מסורת שמא קדישא מסר לון משה, ובגיניה אשתזיבו מנייהו.

פירוש הסולם

עב) ר׳ יצחק אמר וכו׳: ר׳ יצחק אמר, כשהמרגלים הגיעו לאלו הענקים היו משימים מטה של משה לפניהם, ונצולו. ומאין לנו שנתן להם המטה. ז״ש, ויאמר אליהם עלו זה בנגב. כתוב כאן עלו זה וכתוב שם ואת המטה הזה וגו׳ ולמדים גזירה שוה, זה זה. ובשביל המטה נצולו. כי אם תאמר שהענקים עזבו אותם, לא כן, אלא באו לתפוש אותם, והיו שמים לפניהם את המטה, ונצולו מהם. ר׳ יהודה אמר מסורת שם הקדוש מסר להם משה, ובשבילו נצולו מהם.