זהר

עא) ואי תלי לתתא, ולא שעיע, לביה לא דחיל, מאריה דזדונא איהו. כסיף בעובדין דכשרן, ויאן קמיה, ולא עביד. וכד איהו סיב, אהדר למהוי דחיל ויאן עובדוי. והני מילי, במילי דעלמא. אבל במלי דשמיא, יצלח מאן דיקרב ביה. לא יתגלון ליה רזין עלאין, אבל רזין זעירין טב איהו לנטרא לון, ממלה זעירא עביד רב, ומלוי אשתמעו. ורזא דא זי"ן, באינון אתוון דשיעורא דמר.

פירוש הסולם

עא) ואי תלי לתתא וכו': ואם שערותיו תלויות למטה, ואינן חלקות: אין פחד בלבו. בעל זדונות הוא. חושק למעשים טובים, והם יפים לפניו, ואינו עושה אותם. וכשיגיע לזקנה, חוזר להיות ירא ה', ומעשיו יפים. והדברים אמורים בדברי העולם, שאז הוא בעל זדונות, ואינו עושה מעשים טובים, אבל בדברי שמים, יצלח כל מי שיקרב אליו. לא יתגלה לו סודות עליונים, אבל סודות קטנים, טוב הוא לשמרם. מדבר קטן עושה דבר גדול, ודבריו נשמעים. וסוד זה הוא ז', באלו אותיות השיעור של אדוני.
ביאור הדברים. השערות האלו ה"ס הכלים של החכמה במקום יציאתה, וע"כ הן בחינת דינים. ובדרך כלל, יש להבחין בהן ג' מדרגות, הנמשכות מג' נקודות חולם שורק חירק. א) האי מאן דשעריה קמיט וסליק לעילא על רישיה שאם שערותיו של בעל המדרגה מסולסלות ועולות למעלה, יורה שהוא במדרגת הקטנות של השערות, מבחינת נקודת החולם, שאז הם חסרים ג"ר, וע"כ הן עולות על ראשו כלפי מעלה, כלומר, שאינו משפיעות אלא ממטה למעלה, וז"ש מאריה דרגיזו, כי הדינים שבהן מביאים אותו תמיד לידי כעס. לביה קמיט כטופסא, שלבו מלא פחד מן הדינים. לאו כשראן עובדוי, כי החסרון ג"ר מביא אותו למעשים רעים. בשותפו אתרחק מניה, שכל המשתתף עמו ניזוק ממנו.
ב) שערא שעיע יתיר ותלי לתתא, שהיותן תלויות למטה, מורה, שיש בהם ג"ר, המשפיעות מלמעלה למטה. והיותן חלקות ביותר, יורה, שלא נגלה בהן שום דין. ואז, טב איהו לשותפו. דהיינו אחר שיתתקנו ג' קוין. יקבל ממנו הקו ימין והקו אמצעי, שהם שותפיו, את הארת הג"ר שלהם. ורווחא אשתכח ביה. דהיינו הארת הג"ר. אבל ואיהו בלחודוי לאו הכי, כי בהיתו לבדו הוא מחוסר חסדים, כבחינת נקודת השורק, וע"כ הוא סתום, שאין החכמה שבו יכולה להאיר בלי חסדים. וז"ש מארי דרזין איהו באינון רזין עלאין, דהיינו שיש בו אור החכמה שנק' רזין עלאין. אבל, ברזין זעירין לא קיימא בהו, דהיינו שהוא מחוסר חסדים, הנקראים רזין זעירין. וע"כ כל עוד שהוא לעצמו הוא חושך, כי החכמה אינה יכולה להאיר בו מחמת חסרון החסדים. וע"כ עובדוי כשראן ולא כשראן, שמבחינת השתתפותו אח"כ בין הקוין, מעשיו טובים. ומטרם שמשתתף עם הקוין מעשיו לא טובים. כמבואר.
ג) ואי תלי לתתא ולה שעיע, דהיינו שיש בו ג"ר, וממשיך ממעלה למטה, ואינן חלקות, כי נתגלה בהן דינין. ועם כל זה הן תלויות, שממשיכות ממעלה למטה ניכר מזה, לביה לא דחיל, שאין בו יראה מפני הדינין. מאריה דזדונא איהו, כי עם המשכתו מלמעלה למטה הוא מרבה דינים, בסו"ה ולפתח חטאת רובץ. כסיף בעובדין דכשרן ויאן קמיה ולא עביד, הוא חושק למעשים טובים, אבל לא יוכל לעשות אותן מחמת התגלות הדינים. וכד איהו סיב, דהיינו אחר שיתוקן בתקון קוין, אהדר למהוי דחיל, ויאן עובדוי, כי אז מן הדינים האלו המתגלים בעת המשכתו מלמעלה למטה, נעשה מהם בחינת מסך דנקודת החירק. שעל ידו מכריע הקו האמצעי את ב' הקוין ימין ושמאל ומקיים הארת שניהם (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת) והני מילי במלי דעלמא, היינו בדברי הנוקבא הנקרא עולם, שאז נבחן למאריה דזדונא, להיותו מרבה דינים בה, אבל במלי דשמיא, היינו בדברי ז"א, הנקרא שמים, יצלח מאן דיקרב ביה, דהיינו קו האמצעי שיקרב אליו, ויקבל ממנו הדינים לבחינת תקון מסך דחירק כנ"ל. ואז, לא יתגלון ליה רזין עלאין, שהוא חכמה, דהיינו מחמת הדינים שבו, אבל רזין זעירין, שהוא חסדים, טב איהו לנטרא לון, כי המסך דחירק עם הכרעתו את הקוין נמצא שומר שלא יחסר עוד אור החסדים הנקראים רזין זעירין. ועם כל זה יש בו חכמה גם כן, כי, ממלה זעירא עביד רב ומלוי אשתמעו, שמן הארת החסדים הנקראים מלה זעירא, עושה הארת החכמה הנקראת רב. והוא, כי מתוך שחסדים דקו אמצעי פתחו את ב' הקוין ימין ושמאל, זוכה קו האמצעי שהוא חסדים בהארת ב' קוין העליונים, שהם חכמה, בסוד תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא, כי כל השעור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו התחתון. (כנ"ל בראשית א' אות שס"ג) ונמצא שמלה זעירא שהוא אור החסדים נעשה אור רב שהוא ג"ר. ורזא דא ז' וכו', ומדרגה זו היא בחינת אות ז'. שה"ס מלכות במוחין דחכמה, שאז היא עטרת בעלה.