תוכן

עא) ותחלה נבאר כל הפרטים שיש בזמן הראשון, שהוא זמן קטנות, ופרטיו הם כך, אע"פ שיש בכל פרט ופרט מהם פרטים אחרים יותר בפרטות. ונתחיל לבארם, הנה בעת צאת המלכים יצא בחינת אור שם ב"ן, ממיני אדם קדמון, והיו בו עשרה אורות של עשר ספירות דב"ן, שהם כללות כל עולם האצילות כולו. ותחלה נעשה בחינת הכלים, ואחר כך יצאו האורות ליכנס בכלים. ואמנם עשר הכלים האלה, היו קטנים, ונקראים עשר נקודות. פירוש: כי לא היה כל כלי וכלי מהם גדול, כדי שיוכלו כל העשרה חלקי האור הנקודה ההוא, כדי להתפשט בתוכה דמות צורת אדם פשוט, כמו שהוא עתה אחר התיקון, כנודע ליודעי חן ומביני דעת, רק עשירית חלק לבד שבו, באופן שכל כלי מהם היה גדול, כשעור כלי של כתר, שהוא עתה של הנקודה ההוא, שהוא אחד עשירית מעשר חלקי הכלי, ואותו העשירית נקרא נקודת כלי, כי הנקודה הוא יו"ד שהיא עשירית, ולכן נקרא עשר נקודות, וכולם בבחי' כתרים בלבד כנזכר. והנה שורשם אינם רק חמש נקודות לבד, שכל אחד מהם יש בה עשרה אורות, אך הכלי הוא שיעור אור א' מהם בלבד, והתשעה נקודות אחרות אינם רק נקודה אחד לבד, שהוא כנגד ז"א דאצילות, והטעם שנקרא ו', הוא בבחי' כל המוסיף גורע, רצה לומר כי אותה הנקודה דזעיר, שהיה ראוי שיהיה בו עשרה אורות, כמו שיש כל אחד משלשה נקודות עליונות כנזכר לעיל, הנה כזו לא היה כך, כי לא יצאו רק שש חלקי הנקודה האחרונים, מדעת חסד ואילך, ואור השלשה נקודות עליונים לא יצאו, שנשארו בשרשם למעלה, והרי יש בנקודה זו שש חלקי נקודה בבחינת אור, וכן אין בה בכלי שלה רק ששה חלקים שלה לבד, מחלק הראשון של הנקודה שהוא כתר שבה לבד, באופן הששה נקודות אלו, אינם רק מעט יותר ממחצית נקודה אחד לבד.