זהר

עא) אמר קב"ה ליה, אנא ישראל עלאה, דאנא מפשינך ואסגינך. האי ברכתא דיהיב לי, ואתן ית ארעא הדא לבריכון, לא הוה בארעא, לא הוה עמהון. כד ייתי קיצא דמשיחא וישתלים, אמר קב"ה, לא עתה יבוש יעקב, כען אנפוי דיעקב דלעילא, לא מתביישן מדאמר להון ונתתי, ארי עד כען לא הוו בידיה, והוו אנפוהי מתביישן, כען דיליה מסתייע מן קדם מארי שמיא וארעא.

פירוש הסולם

עא) אמר קב"ה וכו': אמר הקב"ה לו, ליעקב הנני מפרך והרביתיך בברכה הזו שנתן לי הבינה, (כנ"ל אות ס"ד ד"ה ויאמר יעקב) ואתן את הארץ הזאת לבניכם. ובניו אינם בארץ, והקב"ה אינו עמהם. שזאת הוא בושה כביכול שמבטיח ואינו מקיים, וכאשר יבא הקץ של המשיח ותתקיים הבטחתו, אמר הקב"ה לא עתה יבוש יעקב, עתה, פניו של יעקב של מעלה, לא יתביישו מחמת שאמר להם ונתתי את הארץ הזאת לזרעך וגו', כי עד עתה לא היה בידו לתת להם, והיה פניו מתבישים ועתה, הבטחה שלו נתקיימה מלפני אדון השמים וארץ.