זהר

עא) ובהון, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. והמשכילים: אלין אתוון. יזהירו: אלין נקודין, דנהרין בהון. כזהר: אלין טעמי.

פירוש מעלות הסולם

עא) ובהון והמשכילים יזהירו וכו': ובהם, היינו בטעמים נקודות ואותיות כתוב, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. והמשכילים: הם אותיות. יזהירו: הן נקודות המאירות בהן היינו באותיות. כזהר: הם טעמים.
פירוש. כי יש לדעת אשר עשר הספירות נחלקות לשלשה עיקרים שהם טעמים, נקודות, אותיות. טעמים הם סוד כתר. נקודות הן חכמה. ואותיות הן ישסו״ת וזו״ן. וזהו רק מבחינות הכלים. אמנם מבחינות המוחין נבחנים הטעמים לחכמה. הנקודות לבינה שהיא ישסו״ת. ואותיות לזו״ן. והבדל זה בין המוחין והכלים הוא נמשך מן ב׳ הפרצופים הראשונים דא״ק כי כלים נמשכים מן פרצוף הכתר של א״ק אשר שם מלובשים האורות בכלים שלהם כהלכתם. אמנם המוחין נמשכים מן פרצוף ע״ב דא״ק אשר שם נתחלפו האורות בסדר התלבשותם בכלים. מטעם שבפרצוף ע״ב דא״ק חסר מלכות דכלים וכתר דאורות, ונתלבש אור החכמה בכלי דכתר. ואור הבינה בכלי דחכמה. ואור ז״א בכלי דבינה.
וע״כ מבחינת הפרצופים והכלים הנמשכים מפרצוף כתר א״ק נבחנים הטעמים לכתר והנקודות לחכמה והאותיות לבינה. אמנם מבחינת המוחין הנמשכים מע״ב דא״ק לבד אשר אור החכמה מלובש בכתר שלו, ואור בינה בחכמה שלו, ואור ז״א בבינה שלו הרי הטעמים הם מאור החכמה, והנקודות הן מאור הבינה והאותיות הן בזו״ן.
והנה נקודות ואותיות הן דומות לגוף ורוח החיים שבו, שאותיות בלי נקודות הן כגוף בלי נשמה. וכן הזו״ן שהם אותיות, כל רוח החיים שבהם נמשך מן ישסו״ת, ואם ישסו״ת לא יאירו להם, לא היה בהם רוח חיים כלל, אמנם ישסו"ת שהם נקודות ורוח החיים של זו״ן, מקבלים את קיומם וחיותם מן או״א שהם טעמים. והוא כמו נגון של הטעמים, המהפכים את המלים שהן אותיות מנוקדות מקצה אל הקצה, כי יש הבדל אם אומרים מלה בנחותא, ואם אומרים אותה המלה בלשון שאלה ותמיהא, יכול להיות בה מובן הפוך. כי המלים אין להן שום עמידה והוראה לפי עצמן רק לפי הנגון שהוא הטעמים שלהן, כן ערך השפעת מוחין דאו״א על ישסו״ת וזו״ן שאין במוחין שום משמעות לא של קיום ולא של שלילה אלא לפי הארת או״א אליהם.
והנה הכתוב ודמות החיות מראיהם וגו', נאמר בעת שצורות כל החיות שה״ס ג׳ קוין נתלבשו בצורת השמאל שבהן שהיא פני שור דהיינו לגלות החכמה שבקו שמאל וצורה זו נתלבשה בגחלי אש שה״ס הדינים המופיעים יחד עם גלוי החכמה, וזה אמרו דעלייהו דאתוון אתמר ודמות החיות ולא ודמויות לשון רבים והוא מפני שהן בצורה אחת דהיינו צורת השמאל. מראיהם כגחלי אש אלין אינון נקודין היינו הארת חכמה מישסו״ת המופיע בדינים הנקראים גחלי אש. כמראה הלפידים אלין טעמי היינו הארת או״א שהיא אז בבחינת אוירא דכיא דלא אתפס והיא טעמים כי ישסו״ת הם נקודות ואו״א עלאין הם טעמים.
והכתוב והמשכילים יזהירו וגו': נאמר בעת שזו״ן מקבלים הארת כל ג׳ הקוין ע״י קו האמצעי הנקרא רקיע המיחד כל הקוין אשר זו״ן שהם אותיות נקראים משכילים ועליהם אמר והמשכילים אלין אתוון. יזהירו אלין נקודין דנהרין בהון. היינו אור הנשמה מישסו"ת הנקראים נקודות בסוד משכיות כסף כזהר אלין טעמי היינו או"א עלאין באור החיה הנקרא תפוחי זהב בסוד אוירא דכיא דאתפס. עיין זהר חדש שה״ש אות תקצ״ד.