זהר

ס) ר' אבא פתח ואמר, אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבאי ת"ח ווי לון לבני נשא, דלא ידעין, ולא משגיחין בפולחנא דמאריהון, דתניא א"ר יצחק, בכל יומא ויומא, בת קול נפקת מטורא דחורב, ואמר, ווי לון לבני נשא מפולחנא דמאריהון, ווי לון לבני נשא מעלבונה דאוריתא. דאמר ר' יהודה, כל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא, ומסגל עובדין טבין ירית עלמא שלימא. וכל מאן דלא אשתדל באורייתא בהאי עלמא, ולא עביד עובדין טבין, לא ירית לא האי ולא האי. והא תנן, אית מאן דירית עלמיה כפום אתריה, וכפום מה דחזי ליה. א"ר יצחק, לא תנן, אלא מאן דלית ליה עובדין טבין כלל.

פירוש הסולם

ס) ר' אבא פתח וכו': ר"א פתח ואמר, ​אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי. בוא וראה, אוי להם לבני אדם שאינם יודעים ואינם נזהרים בעבודת בוראם. כי למדנו, אמר ר' יצחק בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת, אוי להם לבני אדם שמזלזלים בעבודת בוראם אוי להם לבני אדם מחלול כבודה של התורה. כי אמר ר' יהודה, כל מי שעוסק בתורה בעולם הזה ורוכש מעשים טובים, יורש עולם שלם, וכל מי שאינו עוסק בתורה בעולם הזה, ואינו עושה מעשים טובים אינו יורש לא זה ולא זה, דהיינו לא את עולם הזה ולא את עולם הבא. ושואל אתה אומר, או שיורש עולם שלם או שמפסיד ב' העולמות, והרי למדנו, יש מי שיורש עולמו כפי מקומו וכפי מה שראוי לו. הרי שיש מדה אמצעית. א"ר יצחק, לא למדנו שאין לו ב' העולמות אלא מי שאין לו מעשים טובים כלל. אבל אם יש לו מעשים טובים ואפילו שאינם בשלמותם, יורש עולמו כפי הראוי לו, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.