תוכן

ס) ודע, כי כל נקודה של אור פנימי, יש כנגדה נקודות הרבה של אור מקיף, וכשנסדק הכלי של חכמה, ונקמט לפנים מבית ומחוץ, אז ירבו הנובלות, שכל עוביה מריק אותם בבת אחת, והיא מקשה ולבושיה מועטים, ואין המקיף היורד עליה מזה ומזה משיר צרורות. והסימן לזה, כי סדק החטה רחב מבחוץ, אעפ"י שכלפי פנים מתמעט והולך. וסימניך, חלוני שקופים אטומים (מלכים א' ו'). אבל בינה צריכה להתאמץ מהפתח פרק שלה הרבה, אלא מעט מזער מהשטח החיצון בלבד, שלא תהא פולטת הרפ"ח נהורין, שנתבצר להם מקום במעיה, ולכך לא הקטינה מפנימיותה כלום, אלא נתארך הסדק מבחוץ, והמקיף שלה מסיר משם הקליפות חיצוניות, שאין לה מקשה אחת. שהרי המים סוד החסדים מחכמה הם, מתדמי החלקים, והאש סוד הגבורות מבינה, הרי מאורי שלהביות וגוונים הרבה יש באור. לא נאמר מקשה זהב במנורה, שהרמז בזעיר לגבי בינה, או בנוקביה לגבי זעיר. זה וזה מסטרא דגבורה, שהבינה גם היא גבורה, דכליל כולהו גבורן, אלא אחרי שנתקן פרצוף זעיר, אשר ילדתו, והחזירה האורות שנתלקטו במעיה למקומן, ואז נדבקו חלקיה מבית ומחוץ כמעשה המנורה, שמרע"ה דאתא משבט לוי או שלוחו כמותו, היה מקיש בקורנס על ככר זהב, והמנורה נעשית מאליה.