זהר

ס) מיין עלאין דכורין, ומיין תתאין נוקבין. בקדמיתא הוו מים במים, עד דאתפרשו לאשתמודעא מיין עלאין ותתאין, דא אלקים ודא אדנ"י, ודא ה' עלאה וה' תתאה. מה כתיב ויעש אלקים את הרקיע. אתפשטותא דא נטל שמא דא, אלקים מיין עלאין, ומיין תתאין אדנ"י. ועם כל דא, כיון דאשתלימו מיין דכורין במיין נוקבין, שמא דאלקים אתפשט בכלא.

פירוש הסולם

ס) מיין עלאין דכורין, מיין תתאין נוקבי, בקדמיתא הוי מים במים עד דאתפרשו לאשתמודעא מיין עלאין ותתאין דא אלקים ודא אדני מים עליונים הם זכרים ומים תחתונים הם נקבות, ומתחלה, מטרם שנתתקנו, היו מעורבים מים עליונים ותחתונים יחד, עד שנתקנו ונפרשו אלו מאלו, בכדי להכיר בהם שאלו הם מים עליונים ואלו הם מים תחתונים, ולהכיר שזה הוא השם אלקים, דהיינו בינה, וזה הוא השם אדני, דהיינו מלכות. ודא ה' עלאה ודא ה' תתאה, וזו היא ה' ראשונה של השם הויה, שהיא בינה, וזו היא ה' אחרונה של השם הוי"ה, שהיא מלכות. פירוש, מים, הם הע"ס דבינה, כי ע"ס דחכמה נקראות אורות וע"ס דבינה נקראות מים. והנה בעת המאמר יהי רקיע בתוך המים, בא הרקיע ונתמצע באמצע המים, מתחת האותיות א"ל דאלקים, שהם כו"ח, שמחמת זה נפלו ג' האותיות הי"מ דאלקים שהם בינה תו"מ, להמדרגה שמתחת הבינה, דהיינו לזו"ן, ונתערבו הי"ם דבינה עם הנוקבא דז"א, ונעשו מים תחתונים ימ"ה, כמו הנוקבא דז"א, הנקראת ימ"ה, וז"ש, בקדמיתא הוו מים במים, שמטרם התיקון היו הי"ם דאלקים, שהם מים עליונים זכרים, מעורבים עם הנוקבא דז"א המכונה ימ"ה, שהיא מים תחתונים נקבות, ואח"כ חזרו ונתקנו, דהיינו שאותיות הי"ם חזרו ונפרשו מהז"א, ועלו למעלה מרקיע, ונתחברו עם אותיות א"ל דאלקים, ונתכללו בשם אחד אלקים, (כנ"ל בדיבור הסמוך), ואז נבחן שנפרשו מים עליונים הי"ם, ממים תחתונים ימ"ה, והוכר שהי"ם הם מבחי' השם אלקים, והנוקבא דז"א היא שם אדנ"י, וכן ניכר שאותיות הי"ם הם מה' ראשונה בינה, ונוקבא דז"א היא ה' תתאה מלכות. מה כתיב ויעש אלקים את הרקיע, אתפשטותא דא נטיל שמא דא, אלקים מיין עלאין ומיין תתאין אדנ"י אז כתוב בהם, ויעש אלקים את הרקיע, שהתפשטות זו לקחה את שם הזה אלקים, כלומר כי הכתוב ויעש אלקים, יורה, שהתפשטות הזו דהי"ם חזרה לא"ל, ונעשה יחד לשם אלקים ולמים עליונים. כי השם אלקים הוא מים עליונים. והשם אדנ"י שהיא הנוקבא דז"א הוא מים התחתונים. פירוש, כי ויעש הוא לשון תיקון, וגמר מלאכה, כי עתה חזר ונתקן המיעוט שנתהווה בהמאמר יהי רקיע. וכן אומר לעיל (דף ס"א ד"ה ורזא) שהכתוב יהי רקיע וכו' יורה על התחלת המחלוקת, שאז נפלו אותיות הי"ם דבינה להזו"ן, ונעשו מים תחתונים ימ"ה, והכתוב ויעש אלקים את הרקיע מדבר בסוף המחלוקת דהיינו בעת התיקון, שאותיות הי"ם חזרו למדרגתם ונתחברו באל גדול שבבינה ונעשו לשם אלקים, והוכרו אותיות הי"ם שהם מים עליונים. והשם אדנ"י שהוא הנוקבא, היא בלבדה נשארה למים התחתונים. ועם כל דא כיון דאשתלימו מיין דכורין במיין נוקבין שמא דאלקים אתפשט בכלא, ועם כל זה כיון שהמים זכרים שהם הי"ם לא נשלמו אלא ע"י מים נקבות שהם הנוקבא דז"א, ע"כ השם אלקים דבינה נתפשט גם אל המים נקבות, וקבלו גם הזו"ן אותם המוחין של אלקים.