זהר

ס) רבי חייא ורבי יהודה, הוו אזלי בארחא. ומטו לגבי טורין, רברבן, ואשכחו ביני טוריא, גרמי בני נשא, דהוו מאינון בני טופנא ופסעו, תלת מאה פסיען, בגרסא חדא. תווהו, אמרו, היינו דאמרו חברנא, דאינון לא הוו מסתפי מדינא דקב"ה, כמה דכתיב ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו, מה עבדו, הוו סתימין ברגלייהו, מבועי תהומא, ומיין נפקין רתיחן, ולא יכילו למיקם בהו, עד דהוו נשמטין, ונפלו בארעא, ומייתין .

פירוש הסולם

ס) רבי חייא וכו': ר"ח ור"י היו הולכים בדרך, והגיעו אל הרים הגדולים, ומצאו בין ההרים עצמות בני אדם, שהיו מאותם של בני המבול. ופסעו שלש מאות פסיעות בתוך עצם אחד. תמהו ואמרו. היינו שאמרו החברים, שהם לא היו יראים מדינו של הקב"ה, כמ"ש, ​ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה עשו, היו סותמים עם רגליהם את מעיינות התהום אבל המים יצאו רותחים, ולא יכלו לעמוד בהם, עד שהיו נשמטים ונופלים על הארץ ומתים.